משנה כתובות פרק ו ב’:
הפוסק מעות לחתנו, ומת חתנו, אמרו חכמים, יכול הוא שיאמר, לאחיך הייתי רוצה לתן, ולך אי אפשי לתן.
הרע”ב שם:
…ואע”ג דאחיו עם הארץ והוא ת”ח יכול הוא לומר לאחיך הייתי רוצה ליתן ולך איני רוצה ליתן.
קול הרמ”ז שם:
הרע”ב ד”ה יכול וכו’, והוא ת”ח וכו’. ומש”ה לא תני לאחיך, ליתן (ר”ל לאחיך הייתי נותן), אלא רוצה, כלומר ואין טעם לרצון.