הנה מעשה המצוה, ספור בגוף ראשון (ארנון סגל):
והנה פיוט שכתב יהושע, מדורשי ציון:
אַשְׁרֵי עַיִן אֲשֶׁר חָזְתָה בְּתַּשְׁפָּ”ה,
כֹּהֵן הָרָץ אֶל תּוֹךְ מִשְׁכַּן הַשְּׁכִינָה.
יָדָיו וְרַגְלָיו בִּקְדֻשָּׁה הוּא מְקַדֵּשׁ,
שְׁתֵּי הַלֶּחֶם מֵנִיף וְאֶת הָעֲבוֹדָה מְחַדֵּשׁ.
אַשְׁרֵי הָאָזְנַיִם שֶׁשָּׁמְעוּ בְּתַּשְׁפּ”וּ,
כִּי הַכֹּהֲנִים שׁוּב הִתְחַזְּקוּ וְגַם זָכוּ.
לְוַתֵּר עַל מִקְדָּשׁ אֵין הֵם מוּכָנִים,
וְרָצִים לְהָנִיף אֶת לֶחֶם הַבִּכּוּרִים.
אַשְׁרֵי חֶלְקָם, שְׁלִיחִים הֵם שֶׁל כֻּלָּנוּ,
בָּחַר בָּהֶם הָאֵ-ל מִכָּל עַמֵּנוּ.
לְהָשִׁיב הָעֲבוֹדָה זָכוּ הֵם בְּרַחֲמָיו,
כַּמָּה אָנוּ מוֹדִים וּמְהַלְלִים לְפָנָיו.
הַמְּקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה מִתּוֹךְ עֹנִי וָעֹל,
סוֹפוֹ שֶׁיְּקַיְּמָה מֵרֶוַח וְעֹשֶׁר גָּדוֹל.
וְהַזּוֹכֶה לְהָנִיף בְּיָחִידִי וּמִתּוֹךְ מְהוּמָה,
יִזְכֶּה לְהָנִיף בְּרֹב עַם וּבְקוֹמָה זְקוּפָה.