חובה להבדיל בין שאלת חוקי הטבע שהטביע הבורא בעולמו לבין רצון הקב”ה במצוותיו.
כלכלן בתור שכזה לא אומר “מה לעשות” אלא “בהנחה שתרצה להשיג תוצאה איקס, הנה מה שעליך לעשות או להמנע מלעשות”, ואין טעם ברצון.
דיני הפקעת שערים אינם נגזרת של חוקי כלכלה טבעיים אלא אדרבא (אכמ”ל), כשם שחז”ל ידעו שהלכות “יהרג ואל יעבור” אינן פטנט להארכת חיים אישית — ואעפ”כ.
האיסור על הפקעת מחירי חיי נפש “אמורים” לגרום למות מי שאינו בפנינו, אבל מצילים את הנפש העומדת בפנינו, ובעיני חז”ל אל לנו לדאוג אלא לקונה הנוכחי, ומן השמים ירחמו על השאר. וכעי”ז בדין תורה אין חוקי “התישנות”, משא”כ בערכאות.
וכן נטילת רבית אין זה גזל בפשטות אלא שכר המתנת מעות, ודוק בגמ’ ב”מ ע”ה ב’: “שמשימים משה רבינו חכם ותורתו אמת ואומרין אילו היה יודע משה רבינו שיהיה ריוח בדבר לא היה כותבו”, וההפסדים כעונש בדיני שמים כשנוטל רבית מישראל אחיו, אבל לא מדרך הטבע.
(כבר רמזנו לזה בעבר, אבל לא יזיק לכתוב יותר בפירוש.)