א. זמיר נגד מצות ביזה בתורה

אנו למדים מהנאום על דאגתו הרבה של הרמטכ”ל ל’ערכי צה”ל’, על כך שהוא לא מוכן שחייליו יענדו פאצ’ים שאינם מתכתבים עם אותם ערכים ושהוא רואה בכך מרד ערכי. מלבד זאת, הוא מקדם תערובת נוראה של חיילים וחיילות – מה שהתורה הבטיחה שיסיר את שכינת ה’ והשגחתו מקרב המחנה, וגולת הכותרת של תוכחתו המוסרית היא הדרישה שלו ממג”דים לחתום על כך שחייליהם אינם עוסקים בביזה בשעת מלחמה. כמה מוסרי, כמה טהור, כמה ערכי…

אומרת הגמרא במסכת שבת כב. על הפסוק “והבור רק אין בו מים” (בראשית לז כד) – “מאי דכתיב ‘והבור רק אין בו מים’. ממשמע שנאמר ‘והבור רק’ איני יודע שאין בו מים? אלא מה תלמוד לומר אין בו מים – מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו”. וכן הובא ברש”י על הפסוק בבראשית.

בימים עברו, המהוגנים שבקציני צה”ל היו מודים בנחיתותם המוסרית ביחס לנושאי התורה. שמעתי פעם – לפני שנים רבות – על קבוצת קצינים שבקרו בישיבת פוניבז’, כמדומני. הם נכנסו לבית המדרש, דברו עם ראשי הישיבה וקבלו התרשמות כללית מההווי הישיבתי. לאחר מכן, נשאל אחד הקצינים ממה הוא התרשם יותר מכל דבר אחר. תשובתו – עט בשווי שקל. הוא הסביר, שהעט היה תלוי בלוח מודעות, והמוצא אותו ביקש להשיב אותו לבעליו. אצלנו – כך הסביר, מונחים עטים על השלחן, וכל אחד שצריך עט, פשוט לוקח. אף אחד לא בודק אם זה שייך למישהו אחר…

עכשיו בא הרמטכ”ל ומטיף לקציניו על זהירות ברכוש הזולת. הזולת במקרה הזה אינו החייל החבר, אלא האויב הערבי הצמא לדמנו. כמה טהור, כמה מוסרי. התורה הקדושה, אגב, אשר הטביעה את המוסר, הצדק והאמת בעולם המעשה, ואשר קבעה כי ‘דין פרוטה כדין מאה’ – פחות התרשמה מהמוסריות המזויפת של קוראי ‘הארץ’. התורה דווקא ראתה לנכון לתגמל את החייל המוסר את נפשו במלחמה, והרמב”ם בהלכות מלכים ומלחמותיהם פרק ו הלכה ד פוסק לגבי מלחמת רשות, כי ‘בוזזין כל ממונם’ – קל וחומר למלחמת מצוה. אבל זה בדיוק הענין – כשהבור ריק ממי התורה המפכים והמרעננים את הלב ואת הנשמה – נכנסים לשם הנחשים והעקרבים, המוסר המזויף והחלל הערכי שמוליד את כל העיוותים של רחמנות על האויב, של פורקן מוסרי הכרוך בשילוב נשים במערך הלוחמה ושל רדיפת כל סממן יהודי, הסותר את אותה מערכת מוסרית עקומה.

אם הרמטכ”ל רוצה ללמוד מהו כבוד לרשות הזולת – הוא מוזמן לבוא מדי שבוע למכירות השכונתיות הנפוצות בכל רחבי היהדות החרדית, וגם בקרב חלק מהישובים ביהודה ושומרון. הוא יופתע לגלות, כי דווקא אלו שלא זכו לאורו של עיתון ‘הארץ’ ושפחות מזדעזעים מביזת האויב – הם המקפידים שלא ליטול שווה פרוטה שאינה שלהם. הוא יראה כיצד סחורה בשווי עשרות אלפי שקלים נפרקת במאות מוקדים, אם לא אלפים, מדי שבוע, ואנשים פשוט מגיעים עם הרשימה שהזמינו, אף אחד לא בודק אותם – והם לוקחים אותה הביתה. מדובר ברבבות יהודים מכל הגילאים, מכל הסוגים, שדבר אחד משותף להם – הם למדו לא לגנוב מהתורה הקדושה, הם ינקו עם חלב אמם את הכבוד לממון הזולת, וגם ילד בן חמש שם יודע, שמה שלא שלו – הוא לא יקח. אין סיכוי בעולם, שתופעה כזו תתרחש והמכירה תשאר רווחית, בלא אותה הטמעת ערכים נפלאה שזכה לה ציבור היראים. לא לחינם אף אחד לא ניסה זאת בשכונה חילונית…

שוב מתגלה, כי הבעיה של הצבא היום אינה בכח אדם ואינה באיכות הנשק או בטיב הטכנולוגיה. היא נעוצה עמוק במערכת הערכית. האסון הגדול הוא שבמקום להבין היכן ניתן לשאוב את הערכים הנצרכים לנצחון – הם מחפשים בבארות הבאושים של עיתון ‘הארץ’ מערכת ערכים מעוותת כתחליף בזוי לערכי התורה וההלכה. הגיע הזמן לרמטכ”ל שמאמין בה’ ובתורתו, הגיע הזמן לצבא יהודי המבוסס על ערכים יהודיים, הגיע הזמן לנצחון ערכי, אשר רק הוא יביא לנצחון המוחלט בשדה הקרב!

הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת:

1@קריאתשמע.ישראל

או