Eating Extra Before the Fast
Eliyahu Rabba O.C. 563:1 says this:
מצאתי שלא יאכל בלילה יותר מהרגיל שלו דאז לא יועיל לו התענית שהרי אותו מותרות שאוכל ישמור לו ליום תעניתו
Is this a Chumra, added piety, a mistake or actual Halacha?
Eliyahu Rabba O.C. 563:1 says this:
מצאתי שלא יאכל בלילה יותר מהרגיל שלו דאז לא יועיל לו התענית שהרי אותו מותרות שאוכל ישמור לו ליום תעניתו
Is this a Chumra, added piety, a mistake or actual Halacha?
We just read this in the Parsha (Numbers 35:31 – 35):
כל מכה נפש לפי עדים ירצח את הרצח ועד אחד לא יענה בנפש למות:
ולא תקחו כפר לנפש רצח אשר הוא רשע למות כי מות יומת:
ולא תקחו כפר לנוס אל עיר מקלטו לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן:
ולא תחניפו את הארץ אשר אתם בה כי הדם הוא יחניף את הארץ ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שפכו:
ולא תטמא את הארץ אשר אתם ישבים בה אשר אני שכן בתוכה כי אני ידוד שכן בתוך בני ישראל:
This is what NOT to do (from present-day Syria):
The calm is astounding given the fact that it is simple for people to arm themselves. It is easier than ever to kill someone should one so desire, and it has become virtually impossible to hold criminals accountable without risking a blood feud. There are no police, and even if there were, it is no longer possible to call them. Not that a trustworthy judicial system existed under Assad, but there was a state. Today, there is merely a fragile balance that can be disturbed at any time. Everything must be negotiated. The authorities have been replaced by personal relationships and village solidarity.
When a young man was found beaten to death near Korin in May 2014, the 10-person village council — elected out of a pool made up of a representative from each family — began investigating to the extent that it could. Who was the last person to see the victim and had somebody been with him? One witness had seen him in an argument with two distant cousins. The two confessed, but that was only the beginning of the problems. How could a blood feud be avoided?
“We referred the case to the Sharia court in the city of Binnish,” Ajini explains. “It has a good reputation in the entire province” because it is home to one of the region’s ablest judges. Ajini says the court is not a practitioner of the strict Islamic jurisprudence often associated with Sharia, but the label, he adds, increases people’s acceptance of its verdicts.
The murder case was a difficult one. A prison sentence was not possible because are are no prisons and the death penalty could have torn the village apart. So the court negotiated a compromise in the form of 7 million Syrian pounds of blood money, equivalent at the time to roughly €32,000. It was a fortune, and the family of the perpetrator had to sell gold and land to be able to pay it. Furthermore, the two murderers were forbidden from entering the village for a year.
Uh Uh!
בעקבות הקריאה מבית הועד, לאסוף מאמרים בנושא של דרכי הלימוד, התקבלו כמה וכמה מאמרים בהיקפים שונים ובכמה רמות עיון.
תוך כדי חיפוש אחר מאמרים בתחום, נתקלתי בספר בשם ‘יסודות ועקרונות, פרשנות התלמוד’ מאת אליהו הכהן מרגליות מבני ברק, מהדורה שנייה אדר ב תשע”ו.
המחבר עוסק בגישתם של רבי חיים מבריסק והחזון איש בפרשנות התלמוד, כמייצגים גישות שונות באופן קיצוני המנוגדות זו לזו. הספר טבול בד’ אמות של תורה וקיום ההלכה ומשויך לבית המדרש המסורתי. מבין כותלי הספר ניכר המחבר כתלמיד חכם שעיון התורה אומנותו. אעפ”כ השכלתו של המחבר רחבה, הכתיבה היא בעברית תקנית, ההגדרות נכתבו במונחים לועזיים הלקוחים מעולם המדע הכללי ותוך כדי השוואה אליהם.
הספר מסיב לקורא בה שעות של עונג רוחני אינטלקטואלי, תוך כדי צפייה במסע שעורך המחבר בחשיבה התורנית המרכזית של המאה וחימשים השנים האחרונות. המחבר תופס את השור בקרניו, מעמיד את דרכי החשיבה של רבי חיים והחזו”א על השולחן, משתמש בכלי איזמיל מחודדים, בוקע לנבכי דבריהם, מנתח את אופיים, דן בתוצאות הניתוח ומניח תשתית להמשך פיתוח החשיבה התורנית בעולם משתנה.
אמור מעתה, כל כתיבה על דרכי הלימוד של רבותינו הממוקמים בין רבי חיים והחזון אי”ש, ואלו הם רוב המאמרים שהתקבלו לבית הוועד, חייבת להתייחס לדברים שנאמרו בספר הזה, המנתח את דרכם ביושר, בהבנה, בעומק ובהיקף.
כפי שכותב המחבר, גם רבי חיים וגם החזון אי”ש אינם בדיוק ממשיכים את דרך הלימוד המסורתית מהראשונים והאחרונים, על כל ההבדלים שביניהם. לכן ניתוח דרכם אינה נוגעת כמעט בשלל ההבדלים שבין חכמי הראשונים והאחרונים הצריכים תלמוד ומאמרים על חכמים אלו ימשיכו להתקבל בברכה.
להלן תוכן העניינים של הספר:
יסודות ועקרונות פרשנות התלמוד
הקדמה
מבוא
חלק א: משקל הפילוסופיה של ההלכה והשלכותיה על יישומה של ההלכה
א. יחסם של החזו”א ורבי חיים מבריסק להנמקה ולפורמליזם ההלכתי
ב. התיאורטיקן לעומת הפרקטיקן
ג. השפעת אפי הטקסט ההלכתי על הגישה הפרשנית
ד. דוגמאות לפרשנות הסוגיה התלמודית
ה. התייחוסתם של שתי הגישות, כל אחת לרעותה
ו. השלכות בפסיקה ההלכתית של שתי הגישות
חלק ב: ביטויים לתאולוגיה של החזו”א ורבי חיים מבריסק בפרשנותם לטקסט ההלכתי
א. ההנמקה ההלכתית אצל החזו”א
ב. גמישות מחשבתית, פרקטיות והזדהות עם ההיגיון האנושי והחברתי אצל החזו”א
ג. השפעת החזו”א על תלמידיו וממשיכי דרכו
ד. עולם המוזגים המופשטים של רבי חיים מבריסק
ה. דרך כתיבתו של רבי חיים מבריסק
ו. אקטיביזם הלכתי ורעיוני היוצא מעבר לתחום ההלכה הטהורה אצל החזו”א
חלק ג: גישות ביניים אצל פרשני התלמוד
סיכום
נספחים
THURSDAY, 11 SEPTEMBER 2014 23:55
Some rabbis support a “land for peace” policy arguing that it can save lives. What does Machon Shilo’s Rabbi David Bar-Hayim have to say about this claim? Find out in the following video interview:
In English:
:בעברית
From Machon Shilo, here.