תגובת הרב פנחס שפירא למכתב הדיינים מטעם בעד ברלנד שר”י
בס”ד, כ’ בסיון תש”פ
לכב’ הרה”ג ______ שליט”א
ועורך _________________
אחדשה”ט וש”ת
קיבלתי את מכתבו של הדיין מטעם (בדימוס) ששיגרת אלי. ובאמת הדברים שכתב שם אין להם טעם וריח עפ”י כללי הדינים שנאמרו בתורתנו הקדושה. וזיל קרי ביה רב הוא. ותמיהני אם בשעתו כאשר מונה לדיין ברבנות עבר אפילו את הבחינות הנהוגות אצלם, או שמא קיבל פטור מבחינות על תקן “גאון מוכר” כמו שכידוע קיבלו רבים וטובים…
ובאמת שכאמור לא היה שום צורך להשיב על דברים שנאמרו מתוך עם-ארצות גלויה כ”כ. אך אעפ”י כן, מאחר שאני מחבב אותך ומוקיר אותך על טירחתך המיוחדת בזמנו בסידור ספר “קדושת הנישואין” (שיצא לאור ע”י בד”צ שערי שלום) לדפוס, שטרחת ועמלת למען זיכוי הרבים לש”ש ושלא ע”מ לקבל פרס, לכן קשה בעיני הדבר לראותך נמנה עם ההולכים עיוורים אחר בעלי השלמונים ואנשי האיומים, וע”כ אפרט לך בקצרה את השגותי.
א) הנה הלכה פסוקה היא שאין אחר מעשה ב”ד כלום. והיינו שלאחר ששלושה דיינים חותמים ע”כ שגבו עדויות, אין להטיל ספק בכך, ובית דין בתר בית דין לא דייקא.
ב) וכמו”כ הלכה פסוקה היא שכשם שעד אינו יכול לחזור בו מעדותו, כך דיינים אינם יכולים לחזור בהם ממה שכתבו וחתמו במעשה בית דין.
ג) כמו”כ הלכה פסוקה היא שבית דין צריך להיות מורכב משלושה דיינים שאין קירבה משפחתית ביניהם. ואם שנים מהם קרובים, אזי לא מיבעיא שלדעת חלק מהראשונים אמרינן בזה “בטל מקצתו בטל כולו” וכמו בעדות, אלא גם לסוברים שבדיינים לא אמרינן כן, היינו דווקא אם יש יותר משלושה דיינים, שאז אמרינן שהפסול כמאן דליתא, משא”כ כאן שרק שלושה רבנים (נכבדים ונשואי פנים ככל שיהיו) חתמו על ה’פסק’ לבטל את המעשה בית דין של הבית דין קמא.
ד) ועוד הלכה פסוקה היא, שהעדות צריכה להימסר בפני שלושת הדיינים. ואם לא נמסרה בפני שלושתם, אפילו אם נמסרה בפני שנים מהם, אין השנים יכולים למסור את עדותם בפני השלישי ואח”כ לפסוק בדין שלושתם ביחד.
כל אלו המה הלכות פסוקות וחלוטות, שמקורם בתלמודא דרב אשי ורבינא (ולא באיזושהי תקנה כלשהי של מועצת הרבנות הראשית…), ומי שאינו יודע אפילו אחת מהנה (או שחמור מכך, יודע ואינו מקיים) וודאי עוון פלילי הוא לו לעסוק בדיינות, ועונשו כבד מנשוא.
והאמת שאין כ”כ מה להתפלא על כל הטעויות, כיון שהדיין המדופלם מטעם (בדימוס), הטוען שכביכול מאן דהו פנה אליו שיצטרף לפסק בתי הדין החרדיים החשובים שבדורנו (כאילו שאי-פעם צירפו לדידו ולדכוותו בוגרי בית הדין הרבני עם מכתבי גדולי הדור האמיתיים…), הוא ניהו אביו של אחד מאנשי כת האבריי”ם חסידי המשוקץ אב”ר [א”ה, אליעזר ברלנד] שר”י, שכו”ע מודו שעבר על אביזרייהו דעריות באופנים המבהילים והחמורים ביותר שניתן להעלות על הדעת, ורק טוען הדיין מטעם בדימוס שעל איסור חנק ממש שמע מאחד הדיינים כאילו ישנו רק עד אחד על כך, ומדוע אינו מוחה בבנו על השתייכותו לכת המשוקצת הזו?! ולא עוד, אלא מסייעו ומחזקו להחניף לראש הכת שנמנה עליה, אתמהה!!!
אלא ע”כ שאינו מחפש לברר הלכה, כיון שההלכה עניינה אותו מאז ומתמיד כקליפת השום ממש, ופחות מכך, כידוע לכל מי שבקיא מעט בפסיקות שיצאו מתחת ידי הנ”ל בשבתו על כס המשפט בבית הדין המחוזי בתל אביב.
והנה, מלבד אחיו הגדול, ישיש ובא בימים, שחתם על דברי אחיו, צירפו עמם כשלישי עוד רב זקן נשוא פנים, שאתה בעצמך סיפרת לי לאחרונה שלאחר שהתפרסם ברבים דברי בנו וחתנו של המשוקץ אב”ר לפיהם כל השנים הם דאגו לשמור את בנותיהם שלא יבואו לבקר בבית הסבא והסבתא, מאחר שידעו שהנ”ל הינו סוטה באופן הנאלח ביותר, לאחר שהתפרסם כל זאת הלך הרב הזקן ונשוא הפנים לבקר את המשוקץ אב”ר והביא עמו את נכדותיו ע”מ שיניח המנוול את ידיו עליהן ויברכן!!!
החותם בכאב ובדמע, בתקווה שמעט הבנה עוד נותרה בך.
פנחס שפירא, בית שמש
המדובר במכתב הבא: