הגירוש: הואיל ולא קא מרחם ליתו עליה יסורין

מתוך “מגיד דבריו ליעקב” לרב יעקב חיים סופר תשע”ז סוכות, עמ’ 39-41 (וכדאי לראות מסביב עם כל הבקיאות).

תחילה הביא את הגמ’ ב”מ פ”ה א’:

דרבי על ידי מעשה באו ועל ידי מעשה הלכו על ידי מעשה באו מאי היא דההוא עגלא דהוו קא ממטו ליה לשחיטה אזל תליא לרישיה בכנפיה דרבי וקא בכי אמר ליה זיל לכך נוצרת אמרי הואיל ולא קא מרחם ליתו עליה יסורין ועל ידי מעשה הלכו יומא חד הוה קא כנשא אמתיה דרבי ביתא הוה שדיא בני כרכושתא וקא כנשא להו אמר לה שבקינהו כתיב ורחמיו על כל מעשיו אמרי הואיל ומרחם נרחם עליה.

וז”ל אח”כ (לא חיפשתי בכתבי הרב נתן מאיר וכטפוגל):

ומעתה, תמה המשגיח דליקווד הגה”צ רבי נתן ווכטפוגל זצ”ל, מה מאד יפלא עונשו של רבי! הלא כאשר תלמיד חכם וירא שמים יאכל את בשר העגל אף לעגל עצמו יהיה בזה עילוי ובכך יביא אל תיקונו ושלמותו, ואם כן כשרבי השיב זיל כי לכך נוצרת, אף לטובתו של העגל הוא כן! ועוד יותר תגדל התימה, כי אם על רבי היתה הקפידא בכך שלא חס על העגל להצילו מממות, אם כן מי ששחט את העגל ודאי חמור מעשהו יותר ויותר, ומדוע לא ראינו אף שוחט שנענש ביסורים כרבי?!

וביאר המשגיח זצ”ל, כי באמת צדק רבי. בודאי שבהמה נועדה לשחיטה ואין תביעה על שוחטה, ואף יותר מכך, העגל תעלה בהאכלו על ידי תלמידי חכמים. אולם למרות שהוא צדק, היתה עליו תביעה דקה מן הדקה על שגירש את העגל ממנו, כי אם אמנם שעצם אמירתו “זיל כי לכך נוצרת” נכונה היא לכשעצמה, אבל הלא העגל הכניס ראשו תחת כנף בגדו ובכה! ולמי שמכניס עצמו ובא להסתופף אצל רבי, אין אומרים לו לך לך.

וזו ענינה של מצות הסוכה…

ע”כ.

אין שום הצדקה למעשה הגירוש האכזרי של יהודים מארצם, באיסורי מסירה, החרבת קהילות, לא תחנם, לא תעשון כן, ניוול המת, משלח מדנים, החרבת בתי ישראל, שמד, תחילת נפילה, הסגת גבול מפר בריתו של אברהם אבינו ע”ה, צער אלמנות ויתומים וכו’, הכל בזדון וביד רמה. אפי’ א. שרון ורבי יעקב אריה אלתר והרב אלישיב לא העמידו פנים שיש הצדקה למעשים הללו.

אבל ה”גדולים” שאיפשרו את הגירוש גם עברו על הגמ’ הנ”ל.

ניתן ללמוד מספר “כתום המאבק” של אלישיב רייכנר על נהרות האכזריות של הרב אלישיב ואפרתי ושאר אנשי החצר והפוליטיקה שם רשעים ירקב בכתבה זו. יש בספר עוד תיאורים על הנסיונות לעורר את האנושיות [את הניצוץ היהודי?] החבויה של הרב אלישיב. [וכמובן, כל אחד נתלה בחבירו ורב אלישיב אמר ששיקרו לו, ואיה “שבקינהו”.]

והנה תיאור על רבי יעקב אריה אלתר ובני ביתו, דההוא עגלא דהוו קא ממטו ליה לשחיטה אזל תליא לרישיה בכנפיה של הרבי וקא בכי, וא”ל: זיל לכך נוצרת, ולא קא מרחם.

אני מעתיק מספר “כתום המאבק” פרק ח’:

בינתיים, במערכת הפוליטית, נכשלו הניסיונות להעביר את “חוק פינוי־פיצוי” בוועדת החוקה. כדי לקדם את תוכניתו עמל שרון במרץ על הרכבת ממשלה חדשה. לאחר שהצליח לצרף את מפלגת העבודה לקואליציה, ניסה שרון לשכנע גם את יהדות התורה לחבור אליו לממשלה שתוציא לפועל את תוכנית העקירה. גדולי התורה החרדים אמנם הורו לחברי הכנסת שלהם להצביע נגד התוכנית כשבאה לכנסת בקריאה הראשונה בחודש אוקטובר, אבל לאחר פרישת מפלגת שינוי מהממשלה, חלקם נטו להצטרף אליה. כדי למנוע את כניסתם לממשלה, התארגנה קבוצת תושבים מגוש קטיף לקיום פגישות עם מנהיגי הציבור החרדי בניסיון לשכנעם שלא להיות שותפים לביצוע העקירה. עוד בתקופת משאל המתפקדים ניסו מיכל שומרון מנווה דקלים ואניטה טוקר מנצר חזני להיפגש עם הרב יעקב אריה אלתר, האדמו”ר מגור, והאיש החזק בפלג החסידי של יהדות התורה. לאחר שלא הצליחו לקבוע עמו פגישה, הן הגיעו לביתו באחד מימי שישי הקצרים ללא הזמנה. המשפחה סירבה לתת להם להיפגש עם האדמו”ר וטרקה להן את הדלת בפנים. לאחר ניסיונות נוספים נמסר להן שהאדמו”ר אינו יכול לפגוש אותן.

שם בפרק ט’ מתאר שוב ניסיון להיפגש עם האדמו”ר מגור:

כשהגיעו סמוך לביתו של האדמו”ר, הגיע למקום רכב שרד וממנו יצא יהודי עטור זקן. מיכל שומרון שיערה שמדובר באדמו”ר. היא רצה אחריו, וכשהתקרבה אמרה לו “שלום כבוד הרב, אני מגוש קטיף.” האדמו”ר מגור נעצר והסתובב. “אנחנו מבקשות לדבר עם הרב על גוש קטיף,” אמרה שומרון. “לספר לרב כמה תלמודי תורה יש בגוש, ואיזה עולם תורה עומד להיחרב.” האדמו”ר המשיך ללכת ונעצר בראש גרם מדרגות. הנשים עמדו בתחתית הגרם ודיברו על לבו. כעבור כמה רגעים הוא הסתובב, נכנס לביתו והמפגש הקצר הסתיים. לפני שהלכו, דאגו הנשים להשאיר בתיבת הדואר של האדמו”ר דף שהכינו ובו ריכוז מידע על עולם התורה בגוש קטיף. הפגישה הקצרה לא הועילה.