די לסיפורים, הגיע זמן להתבגר

כתב מרן החזו”א בספרו באו”ח סימן ט’ הלכות תפילין – “חמורה היא ההלכה ולא ניתנה להקבע על-פי סיפורים, אלא העיקר העיון בגמרא ופוסקים ומסירת נפש להבין קשט אמרי אמת”. לנוכח דברים אלו תמוהה התופעה, ולפיה בדינים של פיקוח נפש הנוגעים לרבבות ולמאות אלפים מסתמכים רבים על בדלי שמועות וסיפורים בשם אותו ענק – רבנו החזון איש – כנגד המציאות המוכחת והשכל הישר, גוזרים מסקנות ובונים בנינים השקפתיים המבוססים על כרעי תרנגולת.

ידועה האמירה בשמו של החזון איש, ולפיה לא יפלו טילים על בני-ברק. על-סמך אמירה זו רבים מרשים לעצמם לזלזל בהנחיות מצילות חיים של פיקוד העורף ולהתיחס בשויון נפש למצבים, בהם הסברה הפשוטה מחייבת נקיטת אמצעי זהירות. האמירה שנאמרה או לא נאמרה במצב מסוים לאדם מסוים בנתונים מסוימים הפכה בעיני רבים לכמעט פסוק מפורש, שלא רק שאסור לחלוק עליו, אלא שיש ללמוד ממנו למקרים אחרים ולגזור ממנו מסקנות מרחיקות לכת. משעשע בהקשר זה להזכר, שדווקא החזון איש הוא שכתב בספרו ‘אמונה ובטחון’ בתחילת פרק ב אודות האפשרות שלנו לדעת את העתיד ולהיות בטוחים במה שיהיה – “טעות נושנת נתאזרחה בלב רבים במושג הביטחון. שם ‘ביטחון’ המשמש למידה מהוללת ועיקרית בפי החסידים, נסתובבה במושג ‘חובה להאמין’ – בכל מקרה שפוגש האדם וְהֶעֱמִידַתּוּ לקראת עתיד בלתי מוכרע ושתי דרכים בעתיד, אחת טובה ולא השניה – כי בטח יהיה הטוב, ואם מסתפק וחושש על ההיפך הטוב – הוא מחוסר ביטחון. ואין הוראה זו בביטחון נכונה, שכל שלא נתברר בנבואה גורל העתיד – אין העתיד מוכרע, כי מי יודע משפטי ה׳ וגבולותיו יתברך?!

אבל עניין הביטחון הוא האמון שאין מקרה בעולם, וכל הנעשה תחת השמש הכול בהכרזה מאתו יתברך”.

ככל שדברי החזון איש מאירים את העיניים ומתישבים על הלב, יש מי שנח לו לטמון את ראשו בחול, להתעלם מהמציאות ומחובת ההשתדלות ולסמוך על סיפורים מהימנים יותר או פחות, גם כאשר המציאות מורה על טילים שנופלים בבני-ברק, גורמים לנזק ואף נוטלים חיים. כמה טפשות, אווילות ואף חילול ה’ מתגלה כאשר מנסים בפלפולי הבל לומר שזה לא בדיוק בבני-ברק רק כדי לקיים את האמונה העיוורת, אשר בלשון המעטה אינה מיוסדת על ‘העיון בגמרא ופוסקים ומסירת נפש להבין קשט אמרי אמת’. טוב עשו חלק מרבני בני ברק כעת, כאשר הוציאו גילוי דעת, ולפיו השמועה האמורה בענין נפילת טילים בבני-ברק אינה מדויקת, ואין לסמוך עליה הלכה למעשה.

הבעיה לדעתי אינה נקודתית, כי אם היקפית. היא נוגעת לבריחה שלנו מלקיחת אחריות כללית על הציבור. כל אחד חי את חייו, ובסטטיסטיקה הפרטית אכן ניתן לפלפל ולומר, כי הסיכוי שטיל יפול בדיוק עליך אינו כה גדול. אולם אם כל אחד ינקוט בגישה זו, יהיו הרוגים רבים מאד, לנוכח זאת, מדובר בחוסר אחריות ציבורית ממדרגה ראשונה, אשר עבורה נתלים באמרות כאלו ואחרות שאולי נאמרו ליהודי במצוקה ואולי נאמרו על רקע מסוים שאיננו מודעים אליו. [נזכיר רק, כי מרן החזון איש יצא מגדרו על-מנת לשמש אוזן קשבת עבור ניצולי שואה שהיו רצוצים בנפשם אחר המלחמה ותינו בפניו את צערם ודאגתם מהאפשרות שהזוועות יחזרו על עצמם כפי שתכנן לנו האויב הערבי כאן בארץ, ויתכן מאד ואותה ‘הבטחה’ – אשר כאמור לא ברור בדיוק מה תוכנה – נאמרה בהקשר הזה].