שמעתי מהמגיד מישרים רבי יעקב גלינסקי זצ”ל שפעם אחת נכנס לבית החזון איש, ויצא מביתו יהודי חשוב, גדול בתורה. וסיפר לו החזו”א שזה הגדול בתורה הקשה לו קושיא (כפי הנראה היה יהודי חסידי) דבגמרא בחולין סז: הוכיחו כמה ראיות מפסוקים שהלוויתן הוא דג טהור. וקשה שהרי אמרו חז”ל בגמ’ (ב”ב דף עה) שעתידים אנו לשבת בסוכת עורו של לוויתן, ונאכל משור הבר ומהלוויתן, איזה ראיה צריכים עוד שהדג הוא כשר, וכי מי חושד את הרבונו של עולם שיאכיל את בניו הצדיקים מדג טמא? אתמהה (בחידושי חת”ס שם בחולין דף סז, וכן במהר”ץ חיות שם).
ושתק החזון איש ולא אמר לרבי יענקלע מה הייתה תשובתו. אך רבי יענקלע הפציר ולא הרפה, ושאל: ‘נו, ומהי התשובה’? והשיב החזון איש: ‘אמרתי לו, שכאן כתוב, שאפילו אצל הקב”ה לא אוכלים כל זמן שאין פסוק בתורה שזה כשר…’
מקור: כאן.