Anti-Zionists habitually compare their opponents to the Biryonim losing on the eve of the Churban (ignoring our vastly differing results!).
Here is a typical quote:
בענין המרידות ברומאים למה לא הזכיר את הגמ’ בגיטין כי רק הבריונים רצו להילחם ברומאים אבל ר’ יוחנן בן זכאי חשב שצריכים להכנע להם, ועי’ במהרש”א שהבריונים גרמו את החורבן והגלות כי לא רצו להכנע לרומיים, וכן הגר”א (הובא באבן שלמה) כתב שכאשר הקב”ה מוסר את ישראל ביד איזה אומה צריך להכניע לה ולקבל באהבה, וזה היה סיבת חורבן הבית וגלותינו שלא שמעו בקול ירמיה להכנע למלך בבל, וכן בית שני חרב ע”י רשעת הפריצים שלא שמעו לקול החכמים להכנע לרומיים וכו’ וכ”ש מלכי חסד שאנחנו חוסים כעת תחת צל כנפי חסדיהם אנו צריכים לקבל עולם עלינו באהבה ולהתפלל בשלומם…
But the point is, it’s all about context.
Tosefta A.Z. 1:3:
רבי שמעון בן אלעזר אומר אם יאמרו לך ילדים בנה בית המקדש אל תשמע להן ואם יאמרו לך זקנים סתור בהמ”ק שמע להן מפני שבנין ילדים סתירה וסתירת זקנים בנין וראיה לדבר רחבעם בן שלמה.
And the rebels were only the proximal cause.
To quote myself:
… When you are sovereign or powerful, it’s a desecration of God’s name to snivel. When you are weak and subjugated to others, the right course of action is flattery and gifts. There is no debate what Yaakov was, in fact, doing here, either. The only disagreement evident among Torah commentators is about which of these states biblical Yaacov found himself. (And no matter how militarily weak, there are times to rebel and rely on Hashem, as did the Maccabees!)
Chazal do criticize him for “acting the sheep”. But when that is what you (either personal or national) need to be doing, such as when traveling to your Caesar in Rome to defeat an evil decree, go ‘learn from the master’ of the tactic: Yaacov.
By the way, this is another thing anti-Zionists get wrong. Even if/when Jews are not a national entity, avoiding confrontation, too, has limits, and each situation must be judged anew. They never judge anything religious anew, sadly.