Sometimes you have no choice but to go along (or the behavior originally made sense). But you must still bide your time until you gain independence and responsibility!
From “Iggeres Shmuel” (author of Medrash Shmuel on Avos) on the Book of Rus (shortened and moved around, see inside):
וישבו שם – נענשו על שהתעכבו שם, שהיציאה מארץ ישראל היתה עוון אביהם ולא יכלו למחות.
איש נעמי – למה נאמר מכאן אמרו אין איש מת אלא לאשתו (ואמר איש נעמי כלומר לפי שהוא היה איש נעמי ושולט עליה והיא טפלה לו לכן פגעה בו מדת הדין ולא בה).
ותשאר היא ושני בניה… ואפשר לומר עוד טעם אחר והוא שאלימלך מה שנענש ומת היה על יציאתו מארץ חמדה והוא המוציא את כולם כי אשתו ובניו טפלי’ אליו ולכן כיון שהעונש היה על היציאה תיכף בהגיעו אל שדה מואב בהגיעם ובהיותם שם תיכף וימת אלימלך וזה שאמר ויהיו שם כלומר כיון שיהיו והגיעו שם תיכף וימת וגו’ אבל בניו לא היו נענשים על היציאה כי לא היה בידם למחות שהיו טפלים אליו ולא נענשו אלא על העכבה שנתעכבו ולא חזרו לארץ חמדה ולז”א וישבו שם כעשר שנים מלשון ותשבו בקדש ימים רכים שהוא לשון עיכוב כן אלו כאשר ישבו ונתעכבו כעשר שנים אז נתמלאת סאתם וימותו גם שניהם.
ובביאור לרב אחרון כתוב ז”ל וישאו להם נשים וגומר במדרש ר”מ אומר לא גיירום ולא הטבילום ולא היתה הלכה להתחדש עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואביות ולא היו נענשין עליהם ולמדו כן מדדייק קרא וכתב נשים מואביות כלומר אף בשעה שנשאום מואביות היו ומקרא מסייע דאי נתגיירו בתחילה איך היתה נעמי דוחה אותן לשוב לסורן גם מה טעם לרות לומר עמך עמי ואלהיך אלהי גם בועז אמר ומלכי אל עם אשר לא ידעת וגומר אשר באת לחסות וגומר עם שאפשר שגיירום ועם כל זה חשבה נעמי שנתגיירו לאהבת בעליהן ואהבה תלי’ בדבר תבטל בהבטל הדבר לאחרי מות בעליהן לא יהיה לבן שלם ולכן היתה אומרת להן שתשובנה גם זה טעם עמך עמי ושבח בועז כאשר אזכיר בע”ה. רז”ל דרשו שם האחת ערפה שהפכה עורף לחמותה ושם השנית רות שראתה בדברי חמותה רצו לומר שבא הכתוב להודיענו העתיד ולזה הזכיר שמותם להודיע כי היו ניכרות לעולם בשמותיהן להיותן בנות מלכים עוד כתב במה שאמר וישבו שם כעשר שנים והוא קרוב למה שכתבתי לעיל וזה לשונו וישבו שם כעשר שנים אמחלון וכליון קאי וקאמר אחרי מות אביהם ישבו שם עשר שנים ולפי שנתעכבו שם עשר שנים נענשו הם על אשר היו אז בבחירתם היו יכולין לחזור ולא עלתה להם ישיבות ח”ל לישיבה כדי שיענשו עליה אלא בתשלום עשר שנים וכדאמרו ז”ל על פסוק מקץ עשר שנים לשבת אברם וגו’ ולפי דרך זה אומר אני שגיירו את הנשים ובקדושה נשאום ולא נענשו על הנשים רק על העכבה והכתוב סיפר סדר הענין ואמר שלהיות שנשאו נשים מבנות מואב כשגיירם והטבילם וגם קראו להם שמות והיינו דכתיב שם האחת ערפה וגו’ ולזה הוכרחו להתעכב שם ולהשתקע וישבו זמן ראוי להקרא ישיבה ולזה נענשו אבל אם היו נושאים הנשים והולכים להם אל ארץ מולדתם לא היו נענשים והיינו דסמך ואמר וימותו גם שניהם וגו’ כלומר וישבו שם ולכך וימותו גם שניהם עכ”ל.
וימותו גם שניהם מחלון וכליון ותשאר האשה משני ילדיה ומאישה.
“… וימותו גם שניהם לרבות כדומה מיתה דומה למיתת אביה’ וכשם שמיתת אביהם היה על הדבר הזה כן מיתת הבנים היתה על מאסם בארץ חמדה כדאמרן.”
Here’s my pun: גם שניהם לרבות שינוייהם