The Israeli Elite Is Physically at War Against the Rest of Us!

Myrtle Rising restates the obvious.

One small excerpt:

Even as the invasion took place, the then-Chief of Staff, Hertzi, refused to call for a reinforcement of forces mere hours before the barbaric Gazans invaded at 6:29 AM.

Israel’s internal security agency – AKA the Shin-Bet, the Shabak – witnessed everything happening in the late night/early morning hours – yet refused to notify anyone.

They didn’t even notify the security teams or the guard at the entrance of the surrounding kibbutzim to close their gates or arm themselves.

Quibbling aside, the high mucky-mucks “in charge” of the State are traitors, כפשוטו.

The ‘Four Holy Cities of Israel’ Expression Is Officially Abolished!

In a recent, well-written piece by Rabbi Moshe Malubitzki shlita in Kedushas Tzion (page 14), he argues that the legendary “Four Holy Cities” (Jerusalem, Chevron, Tzefas, and Teveria) were first designated as such in the 16th century, and this, solely due to their being the largest Jewish settlements in the Holy Land at the time.

As Rabbi Yehuda Shurpin writes: The expression was coined in the 16th century when “these cities banded together for charitable purposes under the leadership of Rabbi Moshe Alshich, together with Rabbi Yosef CaroRabbi Yitzchak Luria, and Rabbi David ibn Zimra (Radbaz)”.

Well, we are not bound by Ottoman-era royal garments, charity bookkeeping, or its shopworn phrases. Certainly, Jerusalem always bears  pride of place, and an Ir Miklat may be greater, as the Mishna says, etc. Kivrei Tzaddikim are wonderful (but found all throughout the land…). Any additional reasons to call, say, Chevron “holy” (in the same article by Rabbi Shurpin) must therefore be after-the-fact embellishments.

(I haven’t looked into this claim by Rabbi Malubitzki carefully, but it logically appears incontestable.)

Bottom line: wherever members of the Holy nation now dwell in Eretz Hakodesh, Baruch Hashem, we can say “עיר הקודש __ תובב”א”! 

Read the original Hebrew article here…

ZOHAR: A Daf a Day Keeps the Darkness Away!

Finally experience it for yourself, this time for real.

You already know or guessed the benefits, but going it alone can be tough (hard to pronounce, the parsha division is very long), so the organizers came up with a brilliant new concept.

To inspire and create a sense of mutual obligation, you join a group of 87 Jews doing different pages, altogether completing the entire corpus monthly. Or you can do a daily Amud, finishing every two months. Complete your personal cycle of the whole Zohar every few years!

If you don’t own a set of Zohar, you can receive small booklets at cost price every month.

Don’t overthink this. It’s Zohar, so plain reading is fine, too (if not preferable). It can’t hurt, right?

For more details and registration, check out “Iskanshu” here (Hebrew or Yiddish). They even answer the phone: 033066666

Rabbi Dovid Orlofsky Gets Asked About Techeiles

Here it is…

I like the jokes (for the first 19 minutes), but the halacha part reminds me of a kid cramming for a book report.

Rabbi Orlofsky knows less than nothing about the topic. Instead, he runs through the answered-a-thousand-times shibboleths: Nignaz, the “proper” tint, “Gedolim”, so-called “Masorah”, all outrageous. Rabbi Orlofsky also suspects the sellers are diluting their wares (there’s a hechsher!). And his “hashkafic” ideas are antinomian\anti-halachic, not that he’s alone, sadly.

(As a neighbor, he should really do me the courtesy of reading Hyehudi more.)

Just to say something new, though: regarding Rabbi Chaim Pinchas Scheinberg (minute 49), see this. Also, he is probably unaware of the significant transformation by many, such as Rabbi Moshe Sternbuch.

מלחמת הנרטיב מול השמאל

כיבוש, כיבוס ומה שביניהם

יום שלישי, ט”ו אייר התשפ”ה
הנצחון בעזה, באיראן ובכל מקום אחר – אינו תלוי בסדרי הכחות בשטח, אף לא ביכולות המודיעיניות והטכנולוגיות שלנו מול האויב. הנצחון, כפי שנוכחנו לדעת, תלוי בראש ובראשונה ברוח שעומדת מאחורי המלחמה, בנרטיב עליו היא מבוססת וברצון האמיתי שלנו לנצח. ואם יש דבר המונע מאתנו את הנצחון כיום – זהו אובדן הזהות המכרסם בתוכנו, כאשר מערכות הממסד הישן, אשר מרגיש ש’גנבו לו את המדינה’ – מגייסות את כל האמצעים העומדים לרשותם על-מנת לקעקע את התחושה הטבעית העומדת מאחורי צדקת המאבק בקרב האומה, למסמס את הרצון לנצח ולקבע נרטיב תבוסתני, ולפיו יצאנו למלחמה כדי לשחרר חטופים, לא כדי לנצח, להביס את האויב ולכבוש את עזה נחלת אבותינו על-מנת להשאר שם לנצח וליישב אותה.
במסגרת הנדסת התודעה המאורגנת, ישנה חשיבות רבה למינוח בו משתמשים על-מנת לתאר את המתרחש, ולמשמעות שנוצקה לתוך מלים מסוימות באמצעות שטיפת מח תמידית של שנים. כזו היא המלה ‘כיבוש’, אשר במשך עשרות שנים הפכה לבעלת קונוטציה שלילית, עד כדי כך שגם הדוגלים בכיבוש הארץ וירושתה, מתכופפים מול קובעי הנרטיב ומתביישים להשתמש בה. תחת זאת, בוחרים במלים מכובסות כדי לשבר את האוזן של קובעי גבולות השיח, הלא הם אניני הטעם התקשורתיים, ומחפשים הצדקות צדדיות לרצון הפשוט והטבעי לכבוש את ארצנו הגזולה בידי זרים. כך הצליחו לקבע בקרב הציבור בישראל, כי עזה אינה באמת שלנו, וכי לכל היותר נקים שם ממשל צבאי זמני, עד היום בו נוכל להרגיש בטוחים מספיק למסור את השלטון שם לידי ‘גורמים מתונים’.
הכשל הרעיוני והחינוכי הזה – הוא לב לבו של הדשדוש המתמשך, והוא שגובה מאתנו קרבנות שווא במאבק על הארץ, משום שהוא מונע מאתנו את ההכרעה המתבקשת. כל עוד לא נאמר בגאון שבאנו לנצח ולכבוש את הארץ מידי זרים – האויב ימשיך להתקיים גם אם יספוג אבדות, אשר בעינינו המערביות נחשבות לבלתי נסבלות. כל עוד נאשר את טענת האומות העתיקה, ולפיה לסטים אנחנו, שכבשנו ארצות שבעה גויים, כפי שרש”י מביא בשם המדרש על הפסוק הראשון בתורה, ולא נשיב את התשובה הנצחת, ולפיה כל הארץ שייכת לבורא עולם והוא העניק לנו את הארץ ולכן הכיבוש הוא הדבר המוסרי ביותר ואיננו מתביישים בכך – כל עוד נהיה נתונים למכבש האידאולוגי של הפרוגרס העולמי ושלוחותיו בישראל, לא רק שלא נכריע את המערכה, אלא נספוג אסונות נוספים, היל”ת.
הנצחון בקרב עובד דרך הנצחון בתודעה, והנצחון בתודעה עובר דרך הזהות הלאומית שלנו כעם ה’ הנבחר שנועד לרשת את הארץ הנבחרת. זהות כזו אינה יכולה לצמוח מתוך אומה השרויה בתרבות מערבית המנוכרת לכל סט הערכים היהודי השורשי. זהות כזו יכולה לצמוח רק מתוך עולם ערכי של תורה ומצוות, יראת ה’ ואהבתו, דקדוק ההלכה ולימוד תורה בעומק ובהיקף כתורת חיים של אומה חפצת חיים.
השמאל מבין זאת היטב, ולכן הם נאבקים נגד בחורי הישיבות, כביכול בשם הצורך הבטחוני של הצבא. אלו התובעים ‘עסקה בכל מחיר’ ומחלישים את צה”ל במאבקו באויב – נזכרו לפתע, כי צה”ל זקוק לחיילים. אך דבר אחד אי אפשר לומר על אנשי קפלן – הם לא טפשים. הם מבינים היטב, כי החיבור בין הערכים התורניים שהציבור החרדי גדל עליהם לבין הציבור הבריא שאוהב את ה’ ואת תורתו גם אם אינו מדקדק בכל ההלכות – חיבור זה הוא הסכנה הגדולה ביותר לשליטה שלהם במערכות השונות, ומכאן נובעת פעולת המלקחיים שלהם – לפגוע במאמץ המלחמתי מצד אחד, ולרדוף את לומדי התורה מצד שני. אין אלו אלא שני צדדים של אותו מטבע, אותו מטבע של הנדסת תודעה של תבוסה, של קיבוע נרטיב של חדלון, של מיטוט הערכים היהודיים ואפילו הערכים הלאומיים הבסיסיים, לטובת ערכי הפרוגרס העולמי, עליהם מושתת כיום השמאל הישראלי. כדי לנצח אותם, צריך להבין לפני הכל מה עומד מאחורי השיח שלהם, ולא להכנע למינוח ההרסני שהזריקו לציבור כמו רעל לתוך הורידים.
נאמר בגאון, כי באנו לכבוש את הארץ על-מנת לנחול אותה אחוזת עולם, זוהי זכותנו וחובתנו, ועל הארץ הזו תקום מלכות ה’, שהיא טובה לאין ערוך מכל דגם מערבי של מדינה, שהם מנסים לייבא מהגויים. מי שלא מוכן ללחום את מלחמת הזהות, את מלחמת הנרטיב מול השמאל – נידון להשתעבד לנצח תחת ידיו. הגיע הזמן שנהיה בני חורין!

הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת: 1@קריאתשמע.ישראל או 1@SHEMA-YISRAEL.OR