The “social contract,” which we are said to have consented to “implicitly,” is the primary way we hear the state justified. Our opponents on social media seem to consider this a devastating reply, as if we’ve never heard it before. Taxation isn’t theft because we’ve all agreed to it via the social contract, they say. Uh huh. Sure. This episode puts the social contract through the shredder.
מה שווה האקדמיה היום?! – בהנחה שהיה לה עבר מזהיר
ספרם של בני הזוג אלמוג הוא צילום רנטגן של מגדל השן האקדמי. הוא חושף את השיטה המצליחה, שהתקלקלה עם השנים, ואת תרבות השקר, ההכחשה והקיבעון שהשתלטה על המוסדות להשכלה גבוהה בעולם.
את אינפלציית הפרסומים המדעיים, שמביאה לירידה מדאיגה באיכות, ברלוונטיות ובאמינות המדע; את הניוון וחוסר העדכניות של מערכת השיפוט והבקרה של המחקר האמפירי; את הסבתם של חברי הסגל באקדמיה לפועלים צייתנים ושחוקים בקו ייצור מיושן; את בזבוז התקציבים והמשאבים הבלתי נסבל; את אובססיית הדירוגים, שגוררת ממשלות ומוסדות למערבולת של הונאה עצמית; את המונופול הציני והחמדנות החזירית של תאגידי המו”לות המדעית; את חוסר המקצועיות של ניהול המוסדות; את הניצול והולכת השולל של “המרצים מן החוץ” ותלמידי המחקר; את הכרסום באטרקטיביות של הקריירה האקדמית; את הפיכתם של המדעים ההומניים לג’ברשת של תקינות פוליטית; את הוזלת ערכו של התואר האקדמי; את הדבקות העיקשת בשיטות הוראה שאבד עליהן הכלח ופספוס מהפכת האינטרנט; את הנתק בין תוכניות הלימודים לבין צורכי החברה ושוק העבודה; ואת תכסיסי השיווק והמיתוג שבעזרתם מפתים את הצעירים להירשם למוסדות ולקורסים שפג תוקפם.
אבל הספר הזה אינו רק תמונת מצב מדכדכת של אליטה אינטלקטואלית שמרנית, שעוצמת עיניים מול רוחות הזמן ובוגדת בשליחותה החברתית. לצד הביקורת הנוקבת מציעים תמר ועוז אלמוג חישוב מסלול מחדש ומַעבר למודל רענן של מחקר והשכלה, שמותאם למאה ה־21.
תמר היא מומחית ללמידה והדרכה, ועוז הוא סוציולוג והיסטוריון. שניהם חברי סגל באוניברסיטת חיפה.
עד כאן סקירה.
בדף הפייסבוק של הפקולטה למדעי הרוח באוניב’ חיפה דוקא מפרגנים:
כל ספר שיוצא לאור הוא מיוחד בדרכו, אבל דומה שהספר הזה, שכתבו פרופ’ עוז אלמוג מהפקולטה למדעי הרוח ובת זוגו ד”ר תמר אלמוג מהפקולטה לחינוך באוניברסיטה חיפה, הוא באמת נדיר (וגם אמיץ). ספרם הקודם, “דור ה־Y – כאילו אין מחר” (2016), היה רב מכר ועורר שיח ציבורי נרחב על המאפיינים, הצרכים והקשיים של הצעירים בימינו.
הספר החדש עוסק בעולם המדע וההשכלה הגבוהה ובקריירה האקדמית. הוא מעז לומר את מה שרבים יודעים (ושותקים) ואת מה שרבים אינם יודעים, ועכשיו אולי יתחילו לדבר עליו.
בריאיון למקור ראשון אומרים האלמוגים:
“תואר אקדמי לא נותן יתרון תעסוקתי”
התואר ארוך מדי, הקורסים ריקים, סטודנטים יוצאים לשוק העבודה ללא שום יתרון, הידע של המרצים איננו מחובר לשטח, ומודל ההשכלה שהכרנו עומד לעבור מהעולם. הצצה למחקר פורץ הדרך של צמד החוקרים עוז ותמר אלמוג, שעתיד לטלטל את עולם האקדמיה…
דמיינו לעצמכם שבעוד כמה שנים לא תלמדו תואר באוניברסיטה אחת, אלא תבחרו את הקורסים שלכם מכמה מוסדות במקביל; שתוכלו לצרוך את הקורסים בזמן ובמקום שמתאים לכם; שאולי בכלל לא תזדקקו לאוניברסיטה כדי להתמקצע בתחום מסוים, משום שהמוסד שבו אתם חפצים לעבוד יכשיר אתכם בעצמו.
Corona: The Case For Optimism
The least bad prediction of our post-coronavirus future
By Scott Sumner
I recall feeling sorry for New Yorkers immediately after 9/11. I assumed that New York would be seen as a future target of terrorists, and thus a less desirable place to live. I wondered if people would want to work in tall buildings. In those (paranoid) days many worried about terrorists getting their hands on a nuke. Hmm, which city would they target? (Today, we probably worry too little about that risk.)
How wrong I was! New York’s real estate market went into a huge boom after 9/11, extending a boom that began around 1980. (Indeed if the 1970s you gave an individual tens of millions of free dollars to invest in NYC real estate, it would have been very difficult not to become rich. Ahem. . . .)
Not only were people still willing to work in tall buildings, but in the 2000s it suddenly became trendy for billionaires (who could live anywhere) to buy penthouses 100 floors up in impossibly slim skyscrapers, which looked like they’d topple over in the slightest breeze.
The lesson here is don’t make predictions, especially about the future. But you wouldn’t be reading this unless you expected some sort of prediction. So I’ll make the least bad prediction that one can make after a very traumatic experience like 9/11 or Covid-19; nothing will change after the epidemic is over.
We’ll go back to eating in restaurants and flying to Italy on vacation. Cruise lines will start up again. We’ll go back to working in offices and learning in classrooms. We’ll get on crowded subways and sit in crowded basketball arenas. We’ll still buy our cheap manufactured goods from China.
Of course trends that were occurring before Covid-19 will continue to occur. More online shopping, more Netflix films, and so on. But a continuation of a trend is not a change caused by Covid-19, indeed it’s evidence of no effect.
Now for two more predictions:
1. I predict that my prediction in this post will end up being wrong.
2. I predict that my prediction will be less wrong than most of the grand sweeping predictions that you see on the internet, from pundits who are much smarter than I am. And that’s because no matter how smart you are, the future’s almost impossible to predict. That’s why someone who predicts tomorrow’s stock prices will be similar to today’s stock prices is usually more accurate than the prediction of a much smarter investor who goes out on a limb and predicts sharply higher or lower stock prices tomorrow.
That’s not to say these highly speculative predictions are useless; perhaps they have some value in thinking about what we need to do next. Just don’t take them as the most likely outcome. The most likely outcome is the same as what happened after 9/11; no change in the way we live in America. (Iraq is another story.) And the most likely outcome is the outcome that occurred in America in 1920 after a far worse epidemic; no change in the way we live in America.
‘Flattening the Curve’ VS Herd Immunity
Perspectives on the Pandemic II: A Conversation with Dr. Knut Wittkowski
video, mp3 (41:30), PDF
Interviewed by John Kirby, Libby Handros and Lee Davis
The Press & The Public Project
Interviewed by John Kirby, Libby Handros and Lee Davis
The Press & The Public Project
New York City, April 1&2, 2020
Referred to in the interview, the following paper is a work-in-process and will continue to be updated as more data comes in. The first three months of the COVID-19 epidemic: Epidemiological evidence for two separate strains of SARS-CoV-2 viruses spreading and implications for prevention strategies KNUT M. WITTKOWSKI ASDERA LLC, New York, NY Abstract About one month after the COVID-19 epidemic peaked in Mainland China and SARS-CoV-2 migrated to Europe and then the U.S., the epidemiological data begin to provide important insights into the risks associated with the disease and the effectiveness of intervention strategies such as travel restrictions and social distancing. Respiratory diseases, including the 2003 SARS epidemic, remain only about two months in any given population, although peak incidence and lethality can vary. The epidemiological data suggest that at least two strains of the 2020 SARS-CoV-2 virus have evolved during its migration from Mainland China to Europe. South Korea, Iran, Italy, and Italy’s neighbors were hit by the more dangerous “SKII” variant. While the epidemic in continental Asia is about to end, and in Europe about to level off, the more recent epidemic in the younger US population is still increasing, albeit not exponentially anymore. The peak level will likely depend on which of the strains has entered the U.S. first. The same models that help us to understand the epidemic also help us to choose prevention strategies. Containment of high-risk people, like the elderly, and reducing disease severity, either by vaccination or by early treatment of complications, is the best strategy against a respiratory virus disease. Social distancing or “lockdowns” can be effective during the month following the peak incidence in infections, when the exponential increase of cases ends. Earlier containment of low-risk people merely prolongs the time the virus needs to circulate until the incidence is high enough to initiate “herd immunity”. Later containment is not helpful, unless to prevent a rebound if containment started too early. About the Author |
תגובת הר”ז קורן לדברי הר”א סולוביציק מאתמול בענין תגובת כמה מורי הוראה לקורונה
לידידי מורי ורבותי
מבין התגובות שקבלתי על התוכן וההביטויים במייל הקודם אני מתכבד להעביר לכם את תגובתו של ידידי הרב ר’ זלמן קורן שליט”א
ודברי פי חכם חן.
בס”ד
- בעיית סברות הכרס אינה קשורה דווקא לקורונה, ולא לניתוח מציאות קיימת. דווקא בתקופה זו הפסקים שהתירו שימוש בזום בליל הסדר הם מבחינה אינטלקטואלית ראויים לשם סברות כרס, והם גם סבלו מחוסר הבנת המציאות.
- ריב”ל נכרך בבעלי ראתן כדי ללמדם תורה, אל אף הסיכון הידוע מהידבקות דרך הרוח הנושבת מכיוונם וכן מזבוביהם (כתובות עז ע”ב). ועל כן איני חושב שמי שהיה מוכן ליטול סיכון קל בהרבה בהפעלת תלמודי התורה על כל פנים בימים הראשונים שמשרדי הממשלה החליטו מה שהחליטו, ראוי לאותו יחס מבזה שבו השתמשת. ולגופו של עניין אני דווקא התפעלתי מן המהירות והתושיה שרובו של העולם התורני הסתגל להוראות. וכך ישיבות של מאות לומדים התארגנו בין לילה לביתי מדרש של לא יותר ממאה, ולסגירת חדר האוכל. ואחר כך כאשר קבעו מכסה של עשרה בחדר אכן סגרו ישיבות (אינני מתכוון לאותה פונביז שבה למד או לומר בנך). ובתלמודי תורה למדו במשמרות של עשרה לכיתה בבת אחת בסדר שאני יכול להגדיר כמופתי. (יש לי נכדים רבים בגילאים אלו בערים שונות, ולמעשה בשבועיים שאחרי פורים הייתי מסיבות שונות עם רעייתי בביתר עילית, ויכולתי לראות את הסדר בעיני. וכן גם יכולתי לראות איך בסופו של יום כאשר נסגרו תלמודי התורה, התקיימה מערכת למידה לכיתות עם מוריהם דרך טלפונים רגילים, גם אצל הבנים וגם אצל הבנות). ולגופו של עניין איני סבור שתלמודי התורה ששמרו על כיתות מצומצמות הם שגרמו להפצת המגיפה בבני ברק. חמור יותר היה עניין המניינים במקומות סגורים ובצפיפות, אך לא זכור לי מי שאמר בשם כריסו שמותר להתפלל כך במסירות נפש.
- חוסר הבנת המציאות בזמן הנכון וחוסר התארגנות ראוי מאפיין את כל המערכת, משרד הבטחון משרד הבריאות, מנהלי בתי חולים שפועלים על דעת עצמם, מחדל בתי אבות, מחדלים במעבדות ועוד ועוד ועוד, וכולם חיים בניסים ושומר פתאים ה’, ואנו קומתינו אינה שפופה.
- עלי לציין כי בכינוסים של שי ושל המכון שלך נשמעו לעיתים מרצים עם סברות כרס וגם זה היה חלק מן הוויכוח. קשה למצוא תרופה לתופעה זו של בעלי סברות כרס, אך אי אפשר לומר שהכינוסים כשלעצמם (עם או בלי זום) הם התשובה לאותה תופעה, אם כי בהחלט יש בהם בשורה.
- גם אם יש טענות צודקות לגופו של עניין כלפי מקצת ממורי ההוראה ומנהיגי הקהילות, ניצול משלוח הזמנות לכינוס חשוב כדי לפרוק כאב בטן בנושא זה, אכן מעוררת בי הרגשת הסתייגות עמוקה.
בברכה
זלמן מ. קורן