Devarim 29:17-20:
פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט אשר לבבו פנה היום מעם ד’ אלהינו ללכת לעבד את אלהי הגוים ההם פן יש בכם שרש פרה ראש ולענה. והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשררות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה. לא יאבה ד’ סלח לו כי אז יעשן אף ד’ וקנאתו באיש ההוא ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה ומחה ד’ את שמו מתחת השמים. והבדילו ד’ לרעה מכל שבטי ישראל ככל אלות הברית הכתובה בספר התורה הזה.
Ibn Ezra idem:
למען ספות… ולפי דעתי שמלת ספות לשון תוספת כמו ספות חטאת. והטעם שלום יהיה לי אע״פ שאלך בשרירות לבי כי בצדקת הצדיקים אחיה. כי הם רבים ואני יחיד חוטא. על כן כתוב אחריו לא יאבה ה’ סלוח לו כי אז…
Rabbi Hirsch idem:
פירוש פסוקנו יהיה כך: הוא נתון בדמיון שהברכות והקללות תלויות רק בהתנהגות רוב העם. לכן הוא סבור, שאם האומה כולה ראויה לברכות ה׳ והיא גם מקבלת אותן, לא יהיה אף יחיד מבני האומה שלא יורשה ליטול חלק בהצלחת האומה, אפילו אם הוא עצמו איננו ראוי. משל לכך יהיה: כאשר הגשם יורד על השדה, הוא משקה אפילו את העשבים השוטים. צמח שמשקים אותו משום שהוא טוב קרוי ״הרוה״; אך העשבים השוטים, שלא שווה להרוות את צמאונם, קרויים ״הצמאה״…