קוראים יקרים שימו לב – המאמר היום הוא מאמר אורח של ידידי ורעי, הרב משה מלוביצקי, מראשי אגודת ‘קדושת ציון’.
דבר ה’ אל מול קציני סדום (ראה ישעיה א י)
יום שני, י”ט מרחשון התשפ”ו
ידועים דברי רבי חייא רבה בירושלמי (ברכות פ”א ה”א), שגאולתן של ישראל דומה לאילת השחר – בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת.
גם בתלמודנו הבבלי אנו מוצאים את ההבנה הזו, ולפיה הגאולה היא תהליך מרובה שלבים, תהליך שמוביל ממעבה חשכת ליל הגלות עד לעוצם אור יום הגאולה השלמה. תפילת העמידה של ימות החול, תפילת ‘שמונה עשרה’ מיוסדת ומבוססת על אותו תהליך, כפי שנצפה והועד בנו מפי קורא הדורות מראש על ידי עבדיו הנביאים, וכמו שמבואר במסכת מגילה (יז:) – “ומה ראו לומר קיבוץ גליות לאחר ברכת השנים, דכתיב (יחזקאל לו ח) ‘ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא’. וכיון שנתקבצו גליות – נעשה דין ברשעים, שנאמר (ישעיה א כה) ‘ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סיגיך’, וכתיב ‘ואשיבה שופטיך כבראשונה’, וכיון שנעשה דין מן הרשעים – כלו הפושעים, וכולל זדים עמהם, שנאמר ‘ושבר פושעים וחטאים יחדיו’, וכיון שכלו הפושעים – מתרוממת קרן צדיקים, דכתיב (תהילים עה יא) ‘וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק’ וכו’, והיכן מתרוממת קרנם – בירושלים, שנאמר (תהילים קכב ו) ‘שאלו שלום ירושלם ישליו אוהביך’, וכיון שנבנית ירושלים – בא דוד, שנאמר (הושע ג ה) ‘אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה’ א-להיהם’.
מאמרי חז”ל הללו מאירים את עיני המחכים לגאולה, ומעניקים בידינו את היכולת להביט נכונה אל המציאות הגאולית הא-להית המתרקמת לנגד עינינו, כאשר מזה למעלה ממאה שנים החלו הרי ישראל לתת ענפיהם ולשאת פרים, ואכן מיד לאחר מכן התממשה ההבטחה הא-להית לקבץ גלויותינו, והנה אנו ניצבים בפני השלב הבא של הגאולה – השלב שבו נעשה דין ברשעים, נכרתים שופטי ויועצי הרשע, ומפנים מקומם לשופטי הצדק הנאמנים לתורתנו הקדושה.
כמה אומללים הם אלה, שתורת הגאולה שלהם בנויה אך ורק על מה שלמדו בהיותם ילדים רכים, יונקים בפה פעור את תורת מלמד התינוקות, שאף הוא עצמו השלים את צמיחתו ואת שיעור קומתו הרוחנית והתורנית בימי ילדותו המוקדמים. בעולמם יש תבנית אחת של גאולה, גאולה שמגיעה כמו הבזק אור ששוטף ומאיר את העולם כולו בבת אחת ומוציא את היהודים השפופים במיידאנק והנידחים בויליאמסבורג, נוטלם על כנפי נשרים ומטילם לארץ הקודש.
בתפיסת עולמם, כל עוד התרחיש הזה אינו מתרחש, אנו נמצאים בעיצומה של הגלות, בדיוק כמו זקנינו המושלכים לאש הקרימטריום באושוויץ.
כמה מאושרים אלה שרואים בגאולתן של ישראל, מלווים בהתרגשות כל צעד נוסף אל הגאולה, ושואבים כוחות להמשך המסע, כאשר הם כבר רואים את קצו לנגד עיניהם.
ובכל זאת, שלבים יש במסע הגאולה, שהם קשים מנשוא. לראות את סדום קמה וגם ניצבה למול עינינו, עם אותם מאפיינים – רוע, אכזריות, חוצפה, צביעות, דיבור בשם החוק והצדק כדי לרדוף את החוק הצדק והמוסר עד חרמה ולעוותם ולהשפילם עד עפר, חוסר הבושה הקולקטיבי, והפיכת האדם לחיה דו-רגלית אכזרית חכמה להרע, עם שינוי אחד, שהפעם אין בה בסדום המודרנית אפילו לוט אחד.
רגעים יש, שהם קשים מנשוא, רגעים בהם האדם פונה באלם קול לא-להי השמים והארץ, תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה’ ישפוך שיחו. ידעתי אבי וא-להי, ידעתי וגם ראיתי כי אתה מוליך את עולמך אל התיקון הגמור והגאולה השלמה, אולם ידעת אתה, כי כשל כבר כח הסבל, עד מתי אראה בבלע רשע צדיק ממנו, אלה רשעים ושלוי עולם השגו חיל, כל צורריהם יפיחו בהם, ידברו בגאוה ובוז על קדוש ישראל ועל עמו, ואתה ה’ עד מתי תראה ותחריש. ואמנם אתה א-ל ולא איש ורב כוחך לסבול, אבל מה אנו ומה חיינו ומה כוחנו כי ניחל, ומה קצנו כי נאריך נפשנו עד שתזכור.
אולם אם נתבונן בלשונו של רבי חייא רבא, נוכל להתחזק בהשימנו אל ליבנו, כי לעולם תמשיך הגאולה להתנוצץ זעיר שם זעיר שם, לא לנצח תתגבר קמעא קמעא, שפתיו ברור מללו: ‘כל מה שהיא הולכת – היא רבה והולכת’. עם התקדמות הגאולה היא תחיש פעמיה, עד ארגיעה לשון שקר. הנה אנו מתיצבים ורואים בקרוב מאוד את שבר הפושעים יחדיו. יש במה להתחזק.
כעין זה אנו מוצאים במאמר חז”ל במסכת יומא (עז:) – “אמר ר’ פנחס משום רב הונא צפוראה, מעין היוצא מבית קדשי הקדשים בתחילה דומה לקרני חגבים, כיון שהגיע לפתח היכל נעשה כחוט של שתי, כיון שהגיע לאולם נעשה כחוט של ערב, כיון שהגיע אל פתח עזרה נעשה כפי פך קטן וכו’, מכאן ואילך היה מתגבר ועולה עד שמגיע לפתח בית דוד, כיון שמגיע לפתח בית דוד נעשה כנחל שוטף”.
לא לנצח תשמר מגמת ההתקדמות האיטית, עקב בצד אגודל, כהרף עין הופכת הגאולה פניה, מפי פך קטן היא נעשית במהרה נחל שוטף, נחל ששוטף ומנקה את העולם, וסוחף את כל הרוע למצולות ים, במקום אשר לא יזכרו ולא יעלו עוד על לב לעולם.
אשרי המחכה ויגיע ויבקעו עליו שחרייך.