Year: 2026

Did you know merchants in South Africa prefer electronic payment methods due to the risk of armed robbery?

Instead of “cash is king”, cash is risk, and risk is priced; large cash transactions cost more. Banks, property sellers, car dealers, wholesalers, and even some retailers routinely add security, handling, or compliance costs when payment is made in physical cash. These include armored transport, armed guards, insurance premiums, and internal controls. Those costs are either itemized explicitly or quietly baked into the price.

Read more here.

For shame.

נ”ב: לגבי העבודות\תיאוריה הכלכלית, אין זה קיינזיאני והרב אינו כלכלן כמובן למעיין, אלא זהו המציאות כרגע (לפי דעתו), ובמקו”א הרב ברנד מעיר שצריך להחזיר את תקן הזהב. גם אם נקבל את דבריו, גבולות ההיתר אינם ברורים לי.

היתר זמני לריבית

וחשבתי למצא היתר זמני שהבנקים יכולים לקחת ריבית, בצורה כזו, רק שאיני יודע אם הסברה התר אמיתי או שהוא סיבה חזקה לעשות כן הוראת שעה ע’ רמב”ם הל’ ממרים פ”ב הל’ ד’

(אבל היתר עיסקא הוא שקר גס שאומר על ריבית שהוא עיסקא.)

הנה ערך הכסף היום אינו דומה לזמנים קדומים, שהיה אז המטבע של זהב והמלך ע”י הטביעה נתן תוספת בערך המטבע, ואח”כ עשו מטבעות של שטר שהנייר אין לו ערך עצמי אולם יש גיבוי של זהב באוצר הממשלה או הבנקים

אולם לפני כמה שנים כבר גם זה אינו קיים, וערך הכסף אינו נעשה רק ע”י שאפשר לקנות ע”י, דהיינו מה שקונים בכסף הוא לא משום שיש לכסף ערך עצמי , רק מה שיש ערך לכסף משום שאפשר לקנות בו.

אולם מה שאפשר לקנות בו הוא ג”כ משום שיש ערך לכסף שאם אין לו ערך א”א לקנות בו, רק זה גופא שיש ערך לכסף משום שאפשר לקנות בו וזה חוזר חלילה,

אולם לפ”ז יש כאן דבר שעומד באוויר, שאין כאן בסיס מבוסס לערך הכסף, רק עצם הכלכלה של המדינה שמצלחת זה מה שנותן ערך לכסף, ואם הכלכלה לא מצליחה, אז ממילא אין עוד ערך לכסף והכל נופל ונשאר נייר לבד.

ואחד מיסודי הכלכלה הוא הבנקים, וזה הולך בערך כך, הבנק המרכזי של המדינה “בנק ישראל” מלוה כסף לשאר בנקים בריבית והם ממשיכים להלוות לאנשים פרטים ואחר שיצא הכסף לחוץ, אחר סיבוב או כמה סיבובים נכנס הכסף מקצתו בחזרה לבנקים ע”י שיש אנשים שמפקידים כספם בבנקים ורובם בריבית, וזה הכסף שוב מלווים בריבית ושוב חוזר חלילה, רק בכל פעם מתמעט החלק שנכנס לבנק,

ובמהלך זה מתישבת קושיה אחת גדולה, הרי אם תחשב כל הכסף שהבנק ישראל מנפיק, ואח”כ תשאל כל אנשי המדינה כמה כסף יש להם בסך הכל, תראה שמה שיש לכל האנשים יחד הוא הרבה יותר ממה שבנק ישראל מנפיק, ואיך יתכן דבר כזה, האם יש כאן נס של שמן אלישע או שמן של חנוכה,

והתירוץ הוא שהכסף עצמו משתמש כמה פעמים ע”י שחוזר חלילה לבנקים כנ”ל

ולפ”ז יוצא שכל הענין של הבנקים הוא מעין מכונת שיכפול של הכסף רק שזה שיכפול בדרך היתר ולא דרך מזויף (ויש כעין זה בגמ’ ב”מ ל”ה: שפרה אחת מקבל ערך כמה פרות ע”י שחוזר חלילה)

עכשיו נראה, שבעצם הצלחת הכלכלה הוא נעשה ע”י שיכפול הכסף הנ”ל, ובלי זה הממשלה לא יכולה כלל להסתדר, והאנשים היו כולם מפסידים כל כספם והיו נשארים בניירות חסרות ערך ורק לצור ע”פ צלוחיתו או רק ערך מועט בלבד, וכל הכלכלה היה מתמוטטת לגמרי

וחוץ מזה המציאות של הבנקים גם מהרבה סיבות אחרות הם שמעמידים הכלכלה, שעי”ז יש לאנשים כסף לעבוד וזה שנותן ערך לכל הכסף, ובלי זה אין ערך לכסף כנ”ל

ועכשיו נגיד שנכריז ביום מסוים שהבנקים אסורים להלוות בריבית או שאנשים אסורים לתת כסף לבנקים בריבית, ברגע זו ממש כל הכסף הוסר מן הערך וכל הכלכלה מתמוטטת וכל בני מדינה הן עניים ואביונים ואין להם שום דבר,

ועכשיו יוצא שמה שהבנק לוקח ריבית וכן מה שהמפקידים לוקחים ריבית מן הבנק הוא לא רק כדי להרויח כסף, אלא ג”כ כדי לתת ערך להכסף כי בלי זה אין כאן כלל כסף.

הנה התורה אסרה לקחת ריבית כדי שאדם שיש לו כסף ילוה למי שאין לו כסף בלי ריבית, שעי”ז עושה חסד,

אולם מה נעשה כשבלי ריבית אין כאן כלל כסף ורק הריבית עושה שיהא כאן כסף, א”כ מה שהלוה נותן ריבית למלוה הוא לא רק ענין של ריבית אלא זה מציאות לעשות הכסף לכסף כי בלי זה כל מה שקיבל אינו שוה כלום וכן אין למלוה מה לתת, וא”כ במקרה זה הסברה נותנת שהתורה אינו אוסרת ריבית, כיון שצריך לעשות עי”ז הכסף לכסף

ויש לזה לדרוש אסמכתא בפסוק ואף שאין דורשים טעמי דקרא, מ”מ אם הדבר מסתבר אפשר לדרוש, ואם תמצא לומר שא”א לדרוש להלכה קבועה מ”מ לצורך הוראת שעה אפשר לדרוש כמו שכתוב במאירי. ע’ מאירי סנהדרין יז.  ד”ה אין מעמידין

ע’ זבחים סא. בענין שיתין שבבית שני דרשו הפסוק אחרת מבית ראשון וע”כ שלא קיבלו פירוש זה כפסוק הלכה למשה מסיני רק מסברה. וע”ע ברמב”ם (פ”ב מהלכות ממרים הל’ א)  שב”ד יכול לחלוק בפירוש הפסוק על הב”ד הקודם ואף שעל הגמרא א”א לחלוק מ”מ כאן לא רוצים לחלוק רק לחדש פירוש בפסוק, במקום שהדבר מסתבר. וע”ע הקדמה להרמב”ם לס’ משנה תורה ד”ה גם יתבאר, וע”ע ברמב”ם הל’ מלוה ולוה פ”ו הל’ ג’ שדרש פסוק את כספך לא תתן לו בנשך שאין ריבת קצוצה רק כשקוצץ בשעת הלואה ולא במרויח לו זמן, ואף ששם חולקים הרבה עליו, היינו משום שאין הדבר מסתבר לדרוש כך

(שמות כב כד) אם כסף תלוה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנושא לא תשימון עליו נשך, ואמרו חז”ל שאם תלוה הוא מצוה, או אינו אלא רשות ת”ל והעבט תעביטנו ע’ במכילתא

ויש להקשות, למה כתבה התורה בצורה שאפשר להבין שזה רשות עד שצריך להביא פסוק אחר שזה חוב, לכתוב ישר שזה חוב,

ולפי הנ”ל אפשר לפרש הפסוק כך, אם כסף תלוה את עמי, היינו אם מה שאתה תלוה הוא כסף שיש לו ערך עצמי גם אם לא תיקח ריבית, אז אני אומר שלא תשימון עליו נשך, אולם אם לא תלוה כסף רק נייר שאין לו כלל ערך, רק ע”י שתשים נשך עושה הנייר לכסף אז אינו אסור כי בלי נשך אין כלל מושג של הלואה וזה אין רצון התורה לאסור, ודרש זה מונח יותר בפסוק מן ההוא אמינא של חז”ל שזה רשות, דאם בא ללמוד שזה רשות היה ראוי יותר לכתוב אם “תלוה כסף”, שהיה משמע שיש אפשרות שלא תלוה, אבל בדרוש שלנו ניחא אם “כסף תלוה” שהאפשרות השניה היא לא כסף רק משהו שאין לו ערך כסף עצמי, בזה כן תלוה בריבית, וכנראה שסברה זו הרבה יותר טוב מהיתר עיסקא שכולה זיוף ורמאות.

הנה כבר כתבנו שאין ברור שסברה זו אמת לאמיתו של תורה שיכול להיות שהכל טעות, אולם זה בודאי שיש כאן סיבה מכח זה להתיר בהוראת שעה שזה פיקוח נפש לכל א”י שאם אין כלכלה הכל מתמוטט ואין כסף לשלם אוכל ונשק וממילא כל אנשי המדינה ימותו בחרב ורעב ויגון ואנחה

אולם כמובן שזה רק עד שנכבוש אי”ה כל א”י או סיבה אחרת שאפשר לבסס הכלכלה בצורה אחרת, או גם במצב הנוכחי שיבא מומחה בכלכלה ויסביר איך אפשר לבסס כלכלה ע”פ התורה. ואז לא שייך כל הסברה הנ”ל, בין אם ההיתר מצד עצם הלכה, ובין אם ההיתר מצד הוראת שעה.

וכן היתר זה שייך רק לבנקים שהם עושים מהות הכסף ולא לכל אדם פרטי

(איני יודע מהיכן גירסא זו, אלא העתקתי ממה שמצאתי אצלי ויתכן מאד שחלו בו ידים. ניתן לראות העתק אחר בגרסת PDF עמ’ 31 כאן.)

תהלים פ”א י”א:

אָנֹכִי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם — הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ!

כדאמרי אינשי: “זה קטן עליו”…

Go here for some illuminating articles…