Month: May 2026 – כ״א באייר תשפ״ו

SHOCK: The Liars About Slavery and the Liars About Women Are the Same Liars…

Some important excerpts give a picture of the, ahem, “motivated reasoning” in the hallowed halls of “history”:

Beliefs about female involvement in slavery have been shaped by a particular narrative. Women are seen as secondary figures, kept distant from the buying and selling of humans by patriarchal norms and their own feminine delicacy. In some historical writings, this narrative has been reinforced by an exclusive focus on women’s subordination, removing their agency from the historical record. The issue, of course, is that evidence paints a very different picture. When historians examine transaction records, probate wills, slave legislation and “runaway” advertisements, they find that women were not mere onlookers, but buyers, sellers and enforcers of the slave trade.

When one actually quantifies the extent of women’s participation in slavery, the narrative of female passivity unravels rather quickly. A study analyzing over 15,000 sale records from the New Orleans slave market between 1856 and 1861 (the largest such market in the antebellum US) revealed that women appeared as either buyers or sellers in 30.2% of all transactions. Even more telling is that women were not disproportionately concentrated on one side of the market. They were listed as sellers in 16.5% of transactions and as buyers in 17.2%, a near-perfect balance that directly challenges the notion that these were widows merely liquidating inherited property.

If women’s involvement in the slave market were simply a consequence of inheriting property after a husband’s death, one would expect to observe significantly more female sellers than buyers. The nearly equal distribution is therefore “inconsistent with White women being passive owners from, say, the death of a spouse.” Rather, it suggests they were actively acquiring enslaved people as property.

… “Runaway” advertisements, another source of data on slave ownership, listed women as owners in 11.5% of all notices.

… Analysing over 1,200 wills, researchers discovered that approximately three-quarters of all women who made them during the first century of British settlement in Jamaica owned slaves.

The slave code of 1740… required women who owned more than ten slaves to take part in slave patrols on equal footing with men…

The comforting image of the “passive mistress” — graciously presiding over a household, perhaps somewhat oblivious to the harsher aspects of slavery — is not merely incomplete, but actually wrong. Women bought and sold slaves, served on slave patrols, and meted out punishments. It is fashionable nowadays to blame everything on white men. Yet just as blacks took an active role in the slave trade, so did women.

Pooh-pooh, written by a male, predictably. Oh wait, he’s Black. Drats.

The method: (a) invoke coverture while ignoring that slave states deliberately exempted enslaved property, (b) ignore, well, transaction records and wills, (c) read only the newspaper ads that confirm your priors, (d) above all, don’t lose tenure!

One Responsum Perfectly Encapsulates Modern ‘Halacha’!

Adapted from the Hebrew original here by Claude:

The following brief rabbinic responsum appeared on the front page of the website Yeshiva.org.il. It is worth reading carefully.

Question

Since the State of Israel fixed Holocaust Remembrance Day in the month of Nisan — despite the rule that mourning is forbidden during Nisan — how are we meant to conduct ourselves on that day?

Answer

Yom Hashoah is not a day of mourning but a day of remembrance — one speaks about the Holocaust and holds various memorial ceremonies. Therefore, ideally, had the rabbis been asked, they would have said not to set it during Nisan. But since it has already been established, it is not so terrible.

This says it all.

For the religious but state-minded (mamlachti) public, binding is whatever issues from the mouth of the authorities. For the “Charedi” public, “minhag” is binding. But the root is the same.

Here is the farcical formula:

A flimsy justification + a thin distinction = “it’s not so terrible…”

להזהיר ולהיזהר, שלא להגיע לידי שיבושים כאילו מבקשים ומקבלים מרשב”י

“להזהיר ולהיזהר”: הגאון הליטאי ממודיעין עילית בדברים חריפים על ל”ג בעומר

“רשב”י לא נפטר בל”ג בעומר”, ולמה קבעו את ל”ג בעומר ליום זה? “לא בגלל יארצייט של רשב”י, אלא כי מזג האוויר נח לנסיעות או כי אין אבילות ביום זה” | “צריך להזהיר ולהיזהר, שלא להגיע לידי שיבושים… כאילו מבקשים ומקבלים דברים מרשב”י” | הציטוטים החריפים של הגאון רבי חיים קלופט על ל”ג בעומר (חרדים)

ישראל שפירא

כיכר השבת | י”ח באייר | 05.05.26

“רשב”י לא נפטר בל”ג בעומר, וטענה זו יסודה בטעות סופר. מה האמת? היה מנהג ללכת למירון ולעסוק בזוהר, והיו מדליקים אור גדול להאיר המקום שיוכלו ללמוד כל הלילה – כפי שרש”י ביבמות כותב (קכ”ב) – וקבעו את ל”ג בעומר ליום זה, לא בגלל יארצייט של רשב”י, אלא כי מזג האוויר נח לנסיעות, או כי אין אבילות ביום זה“.

מי לדעתכם עומד מאחורי ציטוטים חריפים אלו?

בשבת האחרונה ביקרתי בבית המדרש “נפש החיים” במודיעין עילית. שם עיינתי בעלון שהוציאו תלמידיו של הגאון רבי חיים קלופט רב הקהילה, ובו תמצית דבריו החריפים על ל”ג בעומר ועל מנהגי מירון. הדברים שצוטטו לעיל הם מדבריו.

מי הוא הגר”ח קלופט?

נולד בכ”ד בשבט תש”ח בחיפה, לרבי יואל קלופט זצ”ל – דמות אגדית בפני עצמה. אביו למד בסלבודקא, בראדין, ובקלעצק שבע שנים צמוד למרן הגראמ”מ שך, ולאחר מכן במיר. המשגיח רבי שלמה וולבה העיד: “הרב קלופט היה מוחזק לרבים כבר סמכא עוד בישיבת מיר, ותפס שם מקום נכבד”. לאותו אב נולד בנו רבי חיים וממנו ינק את כל עולמו.

רבי חיים קלופט למד בפוניבז’, נשא את בתו של רבי שאול ברזם חתן מרן הסטייפלר, ובשנות השמונים פתח ישיבה בבני ברק בהכוונת הסטייפלר עצמו. לאחר פטירתו בי”ז בתמוז תשמ”ה קרא לה “קהילות יעקב” על שם ספריו. בתשנ”ד סייע לו הרב שך לפתוח ישיבה גדולה בחזון יחזקאל. עם השנים מסר את הנהגת הישיבה לבנו רבי שאול, והוא עצמו הקים קהילה ייחודית במודיעין עילית בשם “נפש החיים” – על שם ספרו של אבי תנועת הישיבות מרן רבי חיים מוולוז’ין.

עולמו הרוחני בנוי בשכבות מסודרות: הגר”א מעל הכל, המהר”ל והרמח”ל, החזון איש והסטייפלר, הרב שך כמורו בדרכי הלימוד – ואביו בכל מקום. תשע שנים מסר ועד מיוחד בספר ‘נפש החיים’ עד שסיימו את הספר. הרמב”ם חביב עליו מאוד. הגר”ח קלופט מחדש מצוות שרבים מהציבור לא נוהגים, כ’תכלת’. עוד מנהג יחודי בקהילתו הוא לקרוא ‘קריאת שמע’ בשחרית – מילה במילה, כל הקהל יחד.

שלא תחשדו בהגר”ח קלופט ב”ציונות”. הוא אנטי ציוני מובהק, ומקפיד שלא לצטט כל רב שנחשד בציונות. הגר”ח סיפר פעם לתלמידיו: “יודעים מה קרה היום? הגר”א יצא מהכלא! החסידים הכניסו אותו. ולמה אנחנו לא חוגגים כמו שהם חוגגים י”ט כסלו? כי אנחנו לא ממשיכים מחלוקת”.

אגב, למרות היותו מתנגד חריף, זה לא סותר שיש לו קשרים חזקים עם גדולי האדמו”רים בדורנו. הגר”ח קלופט היה בידידות גדולה עם הגאון רבי מנחם מנדל מנדלסון זצ’ל רבה של קוממיות. והגר”י ברזובסקי מסלונים, רבה של חזון יחזקאל בעבר כיום מרבני ביתר.

נודע לי שמידי שנה בשנה, הגר”ח קלופט עומד על דברים אלו, ומתריע על קדושת יום ל”ג בעומר לפי השקפתו היחודית.

לסיום נצטט עוד מדבריו:

“ומה שצריך להזהיר ולהיזהר, שלא להגיע לידי שיבושים… כאילו מבקשים ומקבלים דברים מרשב”י, ועושים איזה דברים להתרצות אליו. חס ושלום להעלות על הדעת. יסוד האמונה שהקשר שלנו הוא רק להשם יתברך ישירות, בלי שום אמצעי ומתווך – לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי.. כל יהודי יכול לפנות ישירות לבורא כל העולמים!

“המציאו אמרה לסמוך על רבי שמעון, והוציאו דברים מהקשרם!… כפי שלימד אותנו רבי שמעון בתפילת אֲנָא עַבְדָּא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא… לָא עַל אֱנַשׁ רָחִיצְנָא… וְלָא עַל בַּר אֱלָהִין סָמִיכְנָא… אֶלָּא בֵּאלָהָא דִּשְׁמַיָּא… וּלִשְׁמֵהּ יַקִּירָא קַדִּישָׁא אֲנָא אֵמַר תּוּשְׁבְּחָן… (אני עבד של הקדוש ברוך הוא… איני בוטח בבשר ודם… ואיני נשען על שום בן אלוהים… אלא באלוהי השמיים… ולשמו היקר והקדוש אני אומר תשבחות…) ולא לרקוד סביב האש, שנראה כמו עובדי האש. וכן כתב: המספק והמטפח והמרקד לשלהבת – זה מדרכי האמורי. ולא לשיר תשבחות לר”ש – אלא רק להשם“.

הבנתי שבקהילת ‘נפש החיים’, לאחר תפילת ליל ל”ג בעומר, נערכים ריקודים, אולם ללא מדורה. השנה בבית הכנסת פורסמה מודעה תחת הכותרת “אין זה כי אם בית אלוקים” ובו הצעה להשתתף בנסיעה לתפילת שחרית בנץ החמה ב”תל תלפיות שכל פיות פונים אליו – הכותל המערבי שריד בית מקדשינו”.

ואגב, בית המדרש “נפש החיים” של הגר”י קלופט שוכן ברחוב חתם סופר 1 במודיעין עילית. אולי לא במקרה וכדברי החתם סופר עצמו כנגד ההילולא במירון (שו”ת יורה דעה רלג):

“אבל לקבוע מועד שלא נעשה בו נס ולא הוזכר בש”ס ופוסקים בשום מקום… לעשותו יום שמחה והדלקה… לא ידעתי אם רשאים לעשות כן… הייתי אני מן הפרושים… שלא אצטרך להיות יושב שם ומשנה מנהגם בפניהם, ושלא ארצה להתחבר עמהם בזה“.

ישראל שפירא – היסטוריון ומרצה בכיר, חוקר ארץ ישראל ומדריך טיולים | מחבר הספרים ‘המקומות הנדירים הקדושים והרטובים’, ‘עזה מאז ולתמיד’, ‘המקומות הקדושים בלבנון’, ו’סודות המכבים’ | לתגובות, הערות, לשליחת חומרים ורעיונות ולהזמנת הרצאות, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com

מאתר כיכר השבת, כאן.

The Jew and the Ger Toshav: He Ought Cleave to You, You Ought Distance Him

Rashi Vayikra 25:47:

וכי תשיג יד גר ותושב עמך, מי גרם לו שיעשיר דבוקו עמך.
ומך אחיך עמו, מי גרם לו שימוך דבוקו עמו ע”י שלמד ממעשיו.

He is rewarded with wealth for cleaving to you; you are punished with poverty for not distancing yourself from him in turn.

P.S., Today, even if we did accept Gerei Toshav, I can’t think of many candidates. So…