Month: May 2026 – כ״ו באייר תשפ״ו

‘Modeh Al Ha’emes’ – A Cute Vort I Heard on Pirkei Avos

Avos 5:7:

שבעה דברים בגלם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה ובמנין, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כענין ומשיב כהלכה, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע, אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחלופיהן בגלם.

Question: Why is admitting the truth a sign of wisdom? Shouldn’t this rather be a sign of piety?

Answer: No. The “Golem” mistakenly thinks that conceding the point will lower people’s respect for him, so he digs in to protect his honor. The wise man, however, understands that the opposite is the case. People lose respect for such behavior. Stubbornness doesn’t gain him honor; it loses it.

(Perhaps like “איזהו מכובד, המכבד את הבריות”.)

Is Chattiness An Aveira?! Another Moronic ‘Mussar’ Invention

Since they never learn for real, they can’t read Chazal correctly.

Instead, they end up bringing ridiculous proof from Tana Devei Eliyahu Rabba chap. 21:

ולא יראה אדם את אביו ואת אמו כשהן מדברים דברים יתרים ויחריש להם ואם עשה כן הוא והם אינם ממלאים ימיהם ושנותיהם שנאמר רק השמר לך ושמור נפשך מאד וגו’ (דברים ד’).

Proof positive! And it’s not about bittul Torah, since it includes the mother. Case Closed.

To “strengthen” your point, add secondary sources merely quoting the above.

על מה סאטמר כועסים? נסיון פיוס

לאחרונה הוכנס לקובץ “אסיפת גליונות” מאמר למדני על בנין המקדש והקרבת קרבנות בזה”ז, ונרשם בראשו שהוא נכתב ע”י תלמידי הרב יואל מסטמר (אולי כדי להביא ליותר קוראים מהזן הנחוץ).

מאז, התלמידים “האמתיים” של הויואל כנען מכלים זעמם על הקובץ כולו ועל העורך התמים (הרב יוסף פרידמן) ללא אבחנה כדרכם כסל.

כבר ביום שישי פרסמו במייל את ההודעה הבאה:

‪”להסיר מכשול וזיוף חמור” – בקונטרס “אסיפת גליונות” [פ’ בהר בחוקותי] הוכנס [אולי בשוגג] גליון “יבנה המקדש” כאילו י”ל ע”י תלמידי בעל “ויואל משה”, ושם מאמרים להצדיק שיטת חובבי ציון והמזרחי (עם כל סילופיהם הישנים שנדחו כבר ע”י כל רבוה”ק זי”ע), וידע הציבור ויזהר!!‬

הנה “מחאה” שפורסמה:

הנה התנצלות שכפו על העורך (עם “שיפוץ קטן” בתחתיתו, מעשה ידי הרב יהונתן נוימן נ”י):

Download (PDF, 461KB)

עכ”פ אני בעניי לא אדע על מה יצא הקצף.

ראשית, מי קבע שהכותב אינו תלמיד של הרב טייטלבוים? הלא טכנית, אדרבא, דעתו של הר”ט היתה ג”כ שהמקדש תבנה בידי אדם (מספר “למען” עמ’ 44). אלא שאין מצוה לעלות לארי” באין מקדש בנוי…

(אולי לא הבין הסכל לאן הוא מכניס את עצמו (וכמו בהצבעה לעיריות), עכ”פ כך אמר [אולי ר”ל שיבנה בידי משיח]. תלמידיו ירשו פי שנים ברוחו.)

ואם הם כועסים, באו חשבון, כמ”ש גביהא בן פסיסא לבני המצרים:

הם הביאו שואה מתמשכת על עם ישראל ועוד ידם נטויה,
מאידך, אנחנו… נטלנו את השם שלהם בלי רשות פעם אחת.

לסיכום, מי נשאר חייב למי וכמה?