We have written about this in the past: אולי רובא גנבי ישראל נינהו – אבל לא רובא ישראל גנבי!
But here’s another element I missed: to make a revolution with new people, the Russians needed literates, so the Jews fit naturally.
היום “מוסר”, “תוכחה” ו”מוכיח” בעלי משמעות אחרת, אבל במקור…
מלבי”ם משלי ט”ו ל”ב – חלק באור הענין:
פורע מוסר מואס נפשו ושומע תוכחת קונה לב, כבר התבאר ההבדל בין מוסר ותוכחה, המוסר מפחיד ביראת העונש, שעיקר הוא בעונש הנפשיי לעוה”ב, ומי שפורע מוסר אינו חש על נפשו ואבדונה וא”כ מואס נפשו, והתוכחת הוא הוכוח מצד השכל, והנה החסר לב הוא מי שאין לו כח המושל כלל, והוא כבהמה שעושה בלא לב רק כפי המשכת הגוף ותאוותיו, ואיש הזה לא יקנה לב ע”י פחד המוסר כי אינו יודע כלל מה טוב ומה רע, רק ע”י יסורים עצמם, כמ”ש ושבט לגו חסר לב, כבהמה שנמשכת ע”י שבט, אבל אם שומע תוכחת אז יבין בלבבו ויקנה לב שהיה חסר לו עד עתה, כקונה דבר מיד המוכר.
מלבי”ם משלי ט”ו ל”ג – חלק באור הענין:
יראת ה’ מוסר חכמה, מפרש דבריו החכמה צריכה למוסר, כמ”ש לדעת חכמה ומוסר, כי אחר שהחכמה י”ל שני דרכים דרך החכמה ודרך הסכלות, ויצר הלב מצייר תמיד כפי דרך הסכלות, צריך ליסר כחות הנפש שתמשול על יצורי הלב ותכניע אותם אל החכמה וזה נקרא מוסר, ומהו המוסר יראת ה’, מה שמצייר כי מלך גדול עומד עליו ורואה במעשיו ומבקש ממנו דין וחשבון וזה מיסר כחות הנפש, והפורע מוסר זה מואס נפשו האלהית הקשורה עם ה’ המשגיח על מעשיו תמיד, והשומע תוכחת, הוא שיטה אזן לוכוח ע”פ השכל שמראה לו שדרך החכמה טוב מצד עצמו, וזה י”ל כבוד כמ”ש ושומר תוכחת יכובד, כי אינו עושה מצד היראה רק מצד שכלו, וזה יהיה ע”י ענוה, כי המתגאה לא ישמע תוכחת ויקשה לבו להשיב על תוכחת החכמה, וע”כ אמר שלפני כבוד ענוה.
המלבי”ם גם שולח את הקורא לראש הספר, וע”ש שזהו ההגדרה ממש.
לא עברתי עליו עדין:
קטע שמצאתי לאיזה כותב:
והיה כי תבואו אל הארץ אשר ה”א נותן לך נחלה וירשת וישבת בה.
וזכרת את כל הדרך אשר הלכת במדבר העמים למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך. וענית ואמרת לפני ה’ אלקיך:
מפני חטאינו גלינו מארצנו. ויבא איש רומי וישעבד עמי ויחריב היכלי וילך ישראל הלך וחסור ויצא מעם אל עם עד אשר נפוץ מים אל ים עד קצווי הארץ.
ובכל העמים ובכל המדינות לא מצאנו מנוח לכף רגלנו וימצאונו רעות רבות וצרות.
וירעו אותנו כל העמים ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה.
(ועל כולנה עלה הגרמני ועמו ההונגרי והקרואטי והרומני והפולני והליטאי והאוקראיני צורר היהודים, הם ועוזריהם משאר העמים. ארץ אל תכסי דמם ואל יהי מקום לזעקתם.)
ויפליאו בנו מכות גדולות ואיומות וחוליים רעים ונאמנים עד השמידם אותנו ונהי לזעוה לכל ממלכות הארץ.
ונזעק אל ה’ אלוהי אבותינו וירא את עניינו ואת עמלנו ואת לחצנו. ויוציאנו ה’ מארץ צפון מכל הארצות אשר נדחנו שמה ונבוא ונעלה אל ארצנו מארבע כנפות הארץ, אחד מעיר ושניים ממשפחה ונשב על אדמתנו.
וגם בארץ אבותינו קמו מיושב הארץ לכלותינו המה וכל סביבותינו ויושיענו ה’ א-להינו
ויתן בידינו חיל וגבורה ויעש עמנו נסים וגבורות להפליא.