Month: November 2025 – כ״ה במרחשוון תשפ״ו
קריסת הקונספציה המדינית – יהודה אפשטיין
קריסת הקונספציה המדינית
יום שלישי, כ’ מרחשון התשפ”ו
ככל שעובר הזמן, מתרבים התחקירים המאששים את מה שכולנו ידענו ממילא, שהחדלון ביום המר והנמהר לפני שנתיים לא נבע מחוסר מודיעין כי אם מחוסר יכולת לנתח את המציאות בשל היצמדות לקונספציה מעוותת שהטמיע הפרוגרס העולמי בקרב ראשי הצבא במשך שנים ארוכות, קונספציה שיסודה באוסלו וברצון להתערטל מכל זהות יהודית. אך בו בזמן, רבים אינם שמים לב, כי בדומה לגורלה של אותה קונספציה צבאית כושלת שבנה השמאל, ואשר גבתה מחיר דמים כה יקר, אנו חווים כעת את קריסתה של הקונספציה המדינית המסוכנת לא-פחות, והפעם היא מגיעה דווקא מכיוון הימין הפוליטי, אשר מרוב שמחה על מפלתם של ביידן והאריס, מיהר להשליך את יהבו על דונלד טראמפ ועל המפלגה הרפובליקנית, ושכח מיהו באמת צור ישראל וגואלו.
כעת אנו מתבשרים על פגישתו של טראמפ עם הג’יהאדיסט המרצח בוגר אל-קעידה הנושא בתואר ‘נשיא סוריה’, תוך הרעפת שבחים על היותו ‘איש קשוח’ והפגנת רגשות חיבה. ‘אני אוהב אותו’ אמר טראמפ על הקצב מדמשק, ותוך כך אנחנו למדים על כוונה להקים מפקדה אמריקאית נוספת שנועדה לכבול את ידינו מול הסורים, כנראה על-פי הדגם המביש של המפקדה בקרית-גת שנועדה להבטיח את תבוסתנו בעזה ואת שיקום שלטון הטרור שם תוך שינוי השם מחמאס ל’כח רב-לאומי’. מדובר במהלך ברור הנמשך כבר חודשים רבים, בהם ארה”ב מפנה את גבה לישראל ורוקמת בריתות ומהלכים עם הגרועים שבאויבינו, ונתניהו, אשר התרברב ביחסיו המצוינים עם הממשל הנוכחי בוושינגטון, מנגב את היריקות מפניו ואומר שיורד גשם.
האמת חייבת להיאמר – כמו בקונספציה הצבאית, כך בקונספציה המדינית, הבעיה אינה בידיעת הנתונים וביכולת ההסקה הלוגית, כי אם בתפיסות היסוד, המכות את ההנהגה הישראלית בסנוורים ומונעות ממנה לקיים את היעוד שלמענה נבחרה. ממשלת ישראל מסרבת בעקשנות להתחבר ליעוד של עם ה’ הדבק בו ובוטח בכחו לגבור על כל הכחות הריאליים העומדים לנו לרועץ. ממשלת ישראל מסרבת בעקשנות לסמוך על כחו של בורא עולם ולעשות את המוטל עליה במלחמת הקיום שעומדת לפתחנו מכל החזיתות. ממשלת ישראל מתעקשת להתנהל כאילו איננו אלא עוד עם ככל העמים, אשר מנווט את דרכו על במת ההיסטוריה לפי שיקולים גיאו-פוליטיים וצבאיים, המרוקנים את בורא עולם מכל משמעות בעולם המעשה.
מי שמשליך על טראמפ יהבו, מי שמאמין שהמפלגה הרפובליקנית תושיע אותנו – חוטא לאמת וליעוד היהודי של ‘הן עם לבדד ישכון’ ומביא עלינו אסונות בעצם ההימנעות שלנו מנקיטת אותן פעולות הכרחיות להבטחת בטחוננו ועתידנו. כך החמצנו את הנצחון המוחלט בעזה, בלבנון ובאיראן, וכעת אנו עומדים על סף איבוד המתנה שהעניק לנו ה’ במה שמכונה ‘הגולן הסורי’. כך הותרנו בקרבנו את האויב הערבי הזומם את השביעי באוקטובר הבא, וגם כאשר טראמפ דיבר על גהנם והגירה לתושבי עזה – לא ידענו איך להכיל את זה משום שהשמאל הזריק לנו אל תוך הורידים את רגשות האשם על עצם קיומנו כאן בארץ וגזל מאתנו את חדוות החיים הבריאה והשאיפה לנקמה באויב האכזר, אשר אמורה הייתה להיות טבועה בדמנו.
כדי לתקן את המעוות, לא די במינוי מוצלח כזה או אחר לראשות השב”כ או לכל תפקיד אחר. חייבים שידוד מערכות ערכי ורעיוני, הבנוי על קבלה מלאה של עול מלכות שמים במישור הכללי והפרטי. הימין הפוליטי אינו בשל למהפך התפיסתי הנדרש. המקסימום שהוא מסוגל אליו, לדאבוננו, הוא נסיון נואל להאט את קצב ההתאבדות שהתווה לנו השמאל במשך עשרות שנים. אך אם ברצוננו לעצור את האסון, חייבים לשנות כיוון במאה ושמונים מעלות, ובראש ובראשונה להכיר בתפקידו של בורא עולם בחיינו, להכיר בהיותו הגורם המדיני המכריע באמת. הוא – ולא טראמפ!
אמרו חז”ל (שמות רבה טו ז): “‘הן עם לבדד ישכון’ – מהו ‘הן’? כל האותיות מזדווגין חוץ משתי אותיות הללו. כיצד? א”ט הרי י’; ב”ח הרי י’; ג”ז הרי י’; ד”ו הרי י’, נמצא ה’ לעצמה. וכן האות נ’ אין לה זוג – י”צ הרי ק’; כ”פ הרי ק’; ל”ע הרי ק’; מ”ס הרי ק’, נמצא נ’ לעצמה. אמר הקב”ה: כשם ששני אותיות הללו אינן יכולין להזדווג עם כל האותיות אלא לעצמן, כך ישראל אינן יכולין להידבק עם כל הגוים, אלא לעצמן מפורשים. שאפילו שונא גוזר עליהם לחלל השבת ומבטל את המילה או לעבוד עבודה זרה, הן נהרגים ואין מתערבים בהם, שנאמר ‘הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב’. ומה אני עושה, כל שונא וכל אויב שיגזור עליהם גזרה, אני הורגו, שנאמר (במדבר כג כד): ‘הן עם כלביא יקום’. מיכן אתה למד, אתה מוצא בא עליהם עמלק והרגו אותו, כמו שנאמר (שמות יז יג): ‘ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב’. בא סיסרא והרגוהו, שנאמר (שופטים ד טו): ‘ויהם ה’ את סיסרא’. וכן כל אויביהם. וכן בצאת ישראל ממצרים הקב”ה אומר להן (שמות יב כב): ‘ואתם לא תצאו’ וגו’, הם בבתיהם והוא הורג את אויביהם, שנאמר (שם:כג): ‘ועבר ה’ לנגוף את מצרים'”.
נצחון מוחלט תלוי בבטחון מוחלט, בסמיכות דעת מוחלטת על כחו של בורא עולם. חיבוק הדב האמריקאי נעשה כואב ובוטה מיום ליום. כדי להשתחרר מלפיתתו, חייבים לחבק את בורא עולם. הוא מחכה לנו. הוא מקיש בחוזקה על דלתנו ואנחנו מסרבים לפתוח לו. “ק֣וֹל׀ דּוֹדִ֣י דוֹפֵ֗ק פִּתְחִי־לִ֞י אֲחֹתִ֤י רַעְיָתִי֙ יוֹנָתִ֣י תַמָּתִ֔י שֶׁרֹּאשִׁי֙ נִמְלָא־טָ֔ל קְוֻצּוֹתַ֖י רְסִ֥יסֵי לָֽיְלָה” (שיר השירים ה ב). אולם כנסת מתמהמהת – “פָּשַׁ֙טְתִּי֙ אֶת־כֻּתָּנְתִּ֔י אֵיכָ֖כָה אֶלְבָּשֶׁ֑נָּה רָחַ֥צְתִּי אֶת־רַגְלַ֖י אֵיכָ֥כָה אֲטַנְּפֵֽם” (שם ג). ורש”י מבאר – “פשטתי את כתנתי – כלומר כבר למדתי לעצמי דרכים אחרים, לא אוכל לשוב אליך עוד, כענין שנאמר (ירמיה מד) ‘ומאז חדלנו לקטר למלאכת השמים’ וגו’ שהיו הדרכים האלו ישרים בעיניהם, ולשון ‘פשטתי את כתנתי רחצתי את רגלי’ – לשון תשובת האשה המנאפת, שאינה רוצה לפתוח לבעלה הדלת”. הגיע הזמן לשים קץ לבגידה הנוראה בבורא עולם. טראמפ לא יושיענו, ולא אף גוי אחר. רק תשובה אל אמיתית אל ה’ תחלץ אותנו מהסבך. “וְרִדְּפָ֤ה אֶת־מְאַהֲבֶ֙יהָ֙ וְלֹֽא־תַשִּׂ֣יג אֹתָ֔ם וּבִקְשָׁ֖תַם וְלֹ֣א תִמְצָ֑א וְאָמְרָ֗ה אֵלְכָ֤ה וְאָשׁ֙וּבָה֙ אֶל־אִישִׁ֣י הָֽרִאשׁ֔וֹן כִּ֣י ט֥וֹב לִ֛י אָ֖ז מֵעָֽתָּה” (הושע ב ט).
הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת:
1@קריאתשמע.ישראל
או
א-להי השמים וא-להי הארץ – דווקא בארץ ישראל
טורו של יהודה אפשטיין לפר’ חיי שרה:
אברהם אבינו זקן בא בימים, והוא רוצה להשיא לבנו אשה כדי שהבשורה האדירה שהביא לעולם האלילי שחי בתוכו לא תתמסמס ותאבד. על-אף הנפש אשר עשו בחרן – כל אותם אנשים שנספחו לבית אברהם ולמדו ממנו את אמונת היחוד ואת דרך ה’ לעשות צדקה ומשפט, אברהם הבין מתוך ההבטחה, הברית והשבועה שנשבע לו ה’, כי חפץ ה’ בזרע מסוים, בעם שיישא את הבשורה לאורך ההיסטוריה. רק כך תבוא האנושות על תיקונה, רק כך תשמר הברית בכל העיקולים והפיתולים של ההיסטוריה האנושית. ובאמת, כאשר חושבים על כל אותם נפשות אשר עשו בחרן, וכדברי הרמב”ם בהלכות עבודה זרה פרק א, בתארו את מפעלו החינוכי של אברהם אבינו – “היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם ושתל בלבם העיקר הגדול הזה” – כאשר חושבים על כך, עולה התמיהה, להיכן נעלמו כל אותם אלפים ורבבות? מדוע איננו פוגשים אותם בשום מקום – לא בירידה למצרים, לא בחזרה לארץ, כאילו ירדו לתהום הנשיה. לא זכורה לי בחז”ל התיחסות לשאלה זו, אולם מאד יתכן, וההסבר לכך טמון בעובדה, ולפיה בשורת היחוד והאמונה בא-להי האמת והצדק, החסד והרחמים, הא-ל שאינו נושא פנים ואינו לוקח שוחד ודורש מהאדם להשתעבד לערכיו ולמושגיו, בניגוד לאלילים שנתפרים על-פי מידת הצורך האנושי והתאוות המתעוררות בקרב בני התמותה – הבשורה הזאת כבדה מדי לשאת עבור מי שאינו מסור אליה בכל לבו ונפשו, ולכן הם נטשו בשלב כלשהו כאשר ראו את המחיר הכרוך בהיצמדות לאמת ושבו לסורם. ה’ הטוב – ביודעו את הנטל הכבד הכרוך בחיים לאור הדרך שהתווה – בחר באברהם שיקים זרע ואומה שתישא את הבשורה. רק כך יוכלו לעמוד בנסיונות החיים לאורך הדורות, ולשם כך שידד את מערכות הטבע ונתן לאברהם זרע שימשיך את דרכו. וכן מפורש בפרשה שעברה (יחי ח-יט) – “וְאַ֨בְרָהָ֔ם הָי֧וֹ יִֽהְיֶ֛ה לְג֥וֹי גָּד֖וֹל וְעָצ֑וּם וְנִ֨בְרְכוּ־ב֔וֹ כֹּ֖ל גּוֹיֵ֥י הָאָֽרֶץ. כִּ֣י יְדַעְתִּ֗יו לְמַעַן֩ אֲשֶׁ֨ר יְצַוֶּ֜ה אֶת־בָּנָ֤יו וְאֶת־בֵּיתוֹ֙ אַחֲרָ֔יו וְשָֽׁמְרוּ֙ דֶּ֣רֶךְ ה’ לַעֲשׂ֥וֹת צְדָקָ֖ה וּמִשְׁפָּ֑ט לְמַ֗עַן הָבִ֤יא ה’ עַל־אַבְרָהָ֔ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבֶּ֖ר עָלָֽיו”.
כעת מחפש אברהם אשה ליצחק שתצטרף לבשורה, ליעוד הנעלה. היא לא יכולה לבוא מארץ כנען, שאת תושביה החוטאים מוטל על זרעו לרשת. מאידך, הוא לא יכול לשלוח את יצחק לחוץ לארץ, כי בשורת היחוד חייבת להתקיים בארץ בה בחר להשכין שכינתו. על כן נשלח העבד לחרן להביא משם אשה שתצטרף לבית אברהם. בשלחו את העבד, אומר אברהם (כד ג) – “וְאַשְׁבִּ֣יעֲךָ֔ בַּה’ אֱ-לֹהֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וֵֽא-לֹהֵ֖י הָאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־תִקַּ֤ח אִשָּׁה֙ לִבְנִ֔י מִבְּנוֹת֙ הַֽכְּנַעֲנִ֔י אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י יוֹשֵׁ֥ב בְּקִרְבּֽוֹ”. אולם כאשר העבד שואל אותו אם ישיב את יצחק לחרן במדה ולא תאבה האשה לבוא אחריו, אברהם שולל את האפשרות הזאת תוך שהוא מגולל את מסעו משם באמרו (פסוק ז) – “ה’ אֱ-לֹהֵ֣י הַשָּׁמַ֗יִם אֲשֶׁ֨ר לְקָחַ֜נִי מִבֵּ֣ית אָבִי֘ וּמֵאֶ֣רֶץ מֽוֹלַדְתִּי֒ וַאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּר־לִ֜י וַאֲשֶׁ֤ר נִֽשְׁבַּֽע־לִי֙ לֵאמֹ֔ר לְזַ֨רְעֲךָ֔ אֶתֵּ֖ן אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את ה֗וּא יִשְׁלַ֤ח מַלְאָכוֹ֙ לְפָנֶ֔יךָ וְלָקַחְתָּ֥ אִשָּׁ֛ה לִבְנִ֖י מִשָּֽׁם”. ניכר ההבדל בין הלשון לעיל – “א-להי השמים והארץ” ללשון כאן – “א-להי השמים” בלא “א-להי הארץ”, והפרשנים נדרשו להסבירו.
רש”י מסביר בפסוק ז – “אמר לו – עכשיו הוא א-להי השמים וא-להי הארץ, שהרגלתיו בפי הבריות, אבל כשלקחני מבית אבי היה א-להי השמים ולא א-להי הארץ, שלא היו באי עולם מכירים בו, ושמו לא היה רגיל בארץ”. אילולא אמר זאת רש”י הקדוש, לא היינו מעיזים להעלות זאת על דל שפתנו – כל עוד ה’ לא מתגלה כאן בארץ, אין משמעות לא-להותו אלא בשמים. הרמב”ן מבאר ביתר פרוט (בפסוק ג) – “א-להי השמים וא-להי הארץ – הקדוש ברוך הוא יקרא ‘א-להי ארץ ישראל’, כדכתיב (מלכים ב יז כו) – ‘לא ידעו את משפט א-להי הארץ’, וכתוב (דברי הימים ב לב יט) – ‘וידברו אל א-להי ירושלים כעל אלהי עמי הארץ’. ויש בזה סוד עוד אכתבנו בעזרת השם (עיין ויקרא יח כה). אבל בפסוק (ז) ‘לקחני מבית אבי’ לא נאמר בו ‘א-להי הארץ’, כי היה בחרן או באור כשדים. וכן אמרו (כתובות קי ב) – הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו א-לוה, שנאמר (שמואל א כו יט) – ‘כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה’ לאמר לך עבוד אלהים אחרים'”.
הדברים מבהילים! כל עוד ה’ אינו מתגלה כאן, כביכול אינו א-להים, כביכול אינו שליט ותקיף ובעל הכחות כולם. ובפסוק שהפנה אליו בויקרא כתב הרמב”ן בפרוש – “סוד הדבר בכתוב שאמר (דברים לב ח ט) ‘בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים’ וגו’ ‘כי חלק ה’ עמו’ וגו’. והענין, כי השם הנכבד ברא הכל, ושם כח התחתונים בעליונים, ונתן על כל עם ועם בארצותם לגוייהם כוכב ומזל ידוע כאשר נודע באצטגנינות. וזהו שנאמר (דברים ד יט) ‘אשר חלק ה’ א-להיך אותם לכל העמים’, כי חלק לכולם מזלות בשמים, וגבוהים עליהם מלאכי עליון נתנם להיותם שרים עליהם… והנה השם הנכבד הוא א-להי האלהים ואדוני האדונים לכל העולם, אבל ארץ ישראל אמצעות הישוב היא נחלת ה’ מיוחדת לשמו, לא נתן עליה מן המלאכים קצין שוטר ומושל בהנחילו אותה לעמו המיחד שמו זרע אוהביו, וזהו שאמר (שמות יט ה) ‘והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ’, וכתיב (ירמיה יא ד) ‘והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לא-להים’, לא שתהיו אתם אל אלהים אחרים כלל”.
ירושת הארץ והשכנת שכינתו בה היא שמנכיחה את ה’ במציאות, היא שהופכת אותו מא-להי השמים בלבד, מישות ערטילאית שאינה מעורבת בעולמם של בני אדם ל’א-להי השמים וא-להי הארץ’, להיות שליט בעולמו. הברית שלנו על ירושת הארץ – היא שמורה על יחוד ה’ ושליטתו בעולם, וכן כתב המלבי”ם על הפסוק לעיל (ג) – “כי ע”י מצות המילה נעשה א-להי הארץ, שזה היה כריתת הברית להיות לך לא-להים”.
כשדנים על מצות ישוב ארץ ישראל ועל כיבוש הארץ לזרעו של אברהם מידי אויביו, הסוגיה אינה סוגיה של בטחון, של ‘פירוז הרצועה’, של ‘פירוק החמאס מנשקו’, של כל מיני ביטויים חסרי כל משמעות פנימית שמנסים להלעיט עלינו כדי להשכיח מאתנו את היעוד הגדול. הסוגיה האחת והיחידה היא האם ה’ הוא א-להי הארץ, או שמא, חלילה, עזב אותנו לאנחות. כשאנחנו נמנעים מלהכריז על המלחמה כעל מלחמתו של א-להי ישראל, האויב מכריז על מבול אל-אקצה וכופה עלינו את המציאות שנסינו לברוח ממנה. גם הנסיון הנוכחי למסמס את מהות המאבק ולהגיע להסדר מפוקפק – לא יצלח. וככל שנתעשת ונבין בעצמנו על מה אנחנו נלחמים כאן, יגבר הסיכוי למנוע את האסון הבא…