Month: July 2025 – י״א בתמוז תשפ״ה
FACT: Bnei Brak Punished for Not Learning Chazon Ish Be’iyun Kol Hatzorech!
No, not really. But I can’t get over the fact there were and probably still are such stooopid people dressed up as Torah scholars (including those residing in Bnei Brak!) taking seriously a supposed promise from the Chazon Ish, not to name names.
After a missile actually hit, some rabbis then published a letter not to take the “Promise” seriously. Huh?! Were they perchance unaware such idiots existed prior? If not, why did they wait?!
Did people really loiter under the naked sky during a known strike?
Doesn’t anybody know how to learn?!
How could anybody make such a promise for after his death?! Especially as Rabbi Chaim Kanievsky quotes the Chazon Ish regarding “Ikvesa Demishicha”.
[I should restrain myself at this point.]
Sadly, not all our readers can read Hebrew yet (if you can believe that). So, here is a partial translation of my old Hebrew article on this topic from 2 years ago, with some AI help:
The Chazon Ish, of blessed memory, intended (if he indeed said it) that his great merit protects the location of his presence, no more.
He always spoke of himself in terms such as “Here” or “Bnei Brak”. For example: “And such is the custom in the new settlement”, C.I. Shevi’is chap. 20, before the section titled “Laws of Shevi’is on Fields of Non-Jews”; Dinim Vehanhagos ch. 18 siman 11 regarding shoe-polishing on Chol Hamo’ed; likewise, what is related as a “custom” to refrain from labor on Erev Pesach even before midday — and many more examples. Even the disciples of the Chazon Ish use similar language in several places.
And furthermore, what relevance does this have after the Chazon Ish’s passing?! And in another city altogether?!
And to quote this after the passing of the other person who expanded upon this non-existent “promise”?!
(I am not well-versed in the history, but I have heard there is room to challenge this claim as a contradiction to facts. I have not researched all this online.)
One can only imagine how the Rambam would have reacted upon hearing such a thing…
פרשת מגדיאל: בי”ז בתמוז … שרף אפוסטומוס את התורה
מתוך טור באתר “בחדרי” (משנת תשע”א):
… לעומת זאת את עותק מוסף ‘דורות’ של ה’עדה’ שיופץ רק מחר אחה”צ, הצלחנו אנחנו ליירט, והפרשיה המרתקת שהם בחרו להתייחס באמצעותה לשריפה בכרמל, בועטת את כדור האשמה במחדל השריפה חזרה למגרש ‘ישראל החופשית’, גם אם לא חייבים להסכים לצורה שבה שופר ‘העדה’ את כללי המשחק על המגרש התקשורתי.
“יש דין ויש דיין” – נכתב מעל לתחקירו ההיסטורי של חיים מאן המאשים את ראשוני בית אורן, שהנהיגו את הקיבוץ בסיסמא: “עולם ישן עדי יסוד נחריבה”, שהם ורק הם הביאו את החורבן על הקיבוץ.
זוהי תמצית סיפור מעשה ‘פרשת מגדיאל’ שהתרחש לפני שבעים שנה בבית אורן כפי שיופיע מחר בעיתון ‘העדה’ והמסקנה שבסופו כי ישראל ה”חופשית” היא שאחראית לשריפת בית אורן. איך?
בגלגולו הראשון הוקם קיבוץ בית אורן בשנת תרצ”ד, על אדמות הישוב מגדיאל שבשרון. מקימיו באו מפולין ומרוסיה ונמנו על תנועת ‘אחדות העבודה’ – מפא”י. 5 שנים אחרי הקמתו קיבל הקיבוץ את שטח אדמה ב’יערות הכרמל’, והעתיק עצמו לשם.
בין לבין התרחשה בקיבוץ הפרשיה שהסעירה את כל הישוב הישן בארץ ישראל, אל שמקימי הקיבוץ התפללו עליהם יותר משלוש פעמים בכל יום: “עולם ישן עדי יסוד נחריבה”.
עם מקימי הקיבוץ נמנה גם בנו של רב ידוע ברוסיה שאביו הסתכן בהברחת ספר תורה עתיק באמצעותו לישראל, שפורק ליריעות כדי שלא ירגישו במעשהו. בנו המורד החליט להשליך מביתו את היריעות ובמצב בזוי.
באחד מימי חול המועד סוכות תש”א, עבר יהודי חרדי מתל אביב, ליד מה תא השפנים ב…’חי בר’ של הקיבוץ כשלפתע הבחין בגווילי קלף המבצבצים מתוכו. הוא מיהר להרים אותם ואז גילה כי מדובר בגווילי קלף מכותמים בדם שהשתמשו בהם כחומר ל…ניחור שפנים.
היהודי נחרד ורץ לישוב מגדיאל, הסמוך לשטח שעליו עמד קיבוץ בית אורן. הוא התפרץ לביתו של הרב המקומי הרה”ג דב מעייני זצ”ל, שהיה מתלמידי הסבא מסלובודקא וסיפר לו את שראו עיניו. הרב לא השתהה, ויחד עם האיש וגבאי בית הכנסת במגדיאל מיהר למקום, וכשגילו שם עוד קלף התעלף הגבאי. כשביקשו מהנהלת הקיבוץ לקבל לידיהם את שאר היריעות הם נתקלו בסירוב מוחלט וונאמר להם כי הקלפים הם רכושו הפרטי של אחד מחברי הקיבוץ.
מאוחר יותר התגלה מהיכן הגיע ספר התורה וכי אותו חבר קיבוץ העביר את יריעותיו להנהלה כדי שיעשו בו שימוש לטובת ה…שפנים.
חרדי ארץ ישראל, שהידיעה הגיעה אליהם באמצעות העיתון ‘קול ישראל’ הזדעזעו וסערו. מחאות אדירות פרצו והשבת שלאחר המקרה הוכרזה כשבת מחאה בכל בתי הכנסת בישראל. המגיד הירושלמי רבי בן ציון ידלר, סבב בין הישובים הקרובים לבית אורן החדשה ובשל קרבתה ל’מת’ נערכו עצרות המחאה המרכזית בעיר חיפה.
לתנועה הציונית לא היתה עוד ברירה והיא הקימה ‘ועדת חקירה’. תחילה צורף אליה גם הרב מעייני זצ”ל, כנציג הרבנות הראשית, אך כשראה כי הוא משמש רק כעלה תאנה מיהר להתפטר ממנה.
בעקבות המקרה הקשה הורה החזון איש זצ”ל למקורביו ולתושבי מגדיאל לערוך ‘פדיון תענית’ ומספד גדול על חילול ספר התורה, ולפעול להשלמת יריעותיו. במקביל פסק החזון איש זצ”ל למקורבו הרב נחום יואל הלפרין זצ”ל כי מצוה ל’גנוב’ את היריעות. על פי מה שסופר אז, אכן נעשה הדבר ובדרך ניסית, בעזרת מפתח שהפקיד בידו החזון איש שהתאים למפתח החדר שבו התברר שהיריעות מוחזקות.
כשגילו את דבר הגניבה התלוננו אנשי הקיבוץ במשטרת המנדט, שביקשה לעצור את הרב מעייני זצ”ל. בסופו של דבר נרכשו היריעות, בהוראת החזון איש זצ”ל , בכסף מלא מהקיבוץ. הוא שופץ וההוכנס ברוב עם לבית כנסת ‘הלפרין’ בזכרון מאיר, שם הוא שוכן עד עצם היום הזה.
שבעים פנים לתורה וב’העדה’ סבורים שיש קשר בין חילול ספר התורה והאותיות שפרחו ממנו לאויר ובין העובדה ששבעים שנה אחרי הפרשה קיבוץ בית אורן נאכל באש.
מה שלא מספר בטאון העדה’ הוא שבין הדברים המעטים ששרדו מהשריפה בשבוע שעבר וניצלו ישנו גם …ספר תורה עתיק שהחזיק בו בן הקיבוץ דוד קנלר, ובית הכנסת שנפתח רק לאחרונה ושהגבאי שלו הוא אותו קנלר.
מסקנת ‘ועדת החקירה’ של ‘העדה’ הם חד משמעיים ופה אחד: ישראל החופשית היא שאשמה בשריפה.
אחרי טיול בגבעות שומרון – שיר
שָׁם הָאָדָם כְּמוֹ מֵיתָר מָתוּחַ.
בּוֹנִים, מְגֹרָשִׁים, חוֹזְרִים, בּוֹנִים
בַּמָּקוֹם בּוֹ הַטּוֹעִים מְתַכְנְנִים
קֵן לְשׂוֹנֵא – עָתִיד כְּבוֹר פָּתוּחַ!
הוֹ! תֵּן לָנוּ רִכּוּז רָצוֹן וְרוּחַ
בָּעִיר, לְהָעִיר מֻשְׁלִים וְשַׁאֲנַנִּים
לָקוּם, לִבְנוֹת מֶמְשֶׁלֶת נֶאֱמָנִים
וְעַל מִטָּה רוֹטֶטֶת לֹא לָנוּחַ!
–
לוּ עוֹד נִקַּח יִחוּר מֵאוֹתוֹ סְנֶה
שֶׁשָּׁם בּוֹעֵר, בְּמִדְרָכוֹת הָעִיר
לְהַשְׁתִּיל וּלְהַשְׁרִישׁ, שֶׁשָּׁרָשָׁיו
יִבְקְעוּ שִׁגְרָה וְקִפָּאוֹן יָהִיר
וּבֵין שִׁבְרֵי סִכְסוּךְ וְטַעֲנוֹת שָׁוְא
יַצְמִיחַ סוֹד וְשֵׂכֶל הַבּוֹנֶה!
