הנה מודעה שפרסמו לפני יום\יומיים (מסתמא בגיבוי רבניהם):
מבלי להרחיב על מה שנכון שם, הרי מה שנתלו באילן גדול טעות גמור. מרן החזו”א ז”ל התכון (אם אמר זאת) שזכותו הגדולה מצילה על מקום המצאו, ותו לא.
תמיד לעצמו הוא דורש בלשונות “כאן” או “בני ברק”. וזהו “וכן המנהג בישוב החדש” שביעית סי’ כ’ לפני חלק “דיני שביעית בשדות נכרים”, וכן בדינים והנהגות פרק י”ח סי’ י”א גבי צחצוח נעליים בחוה”מ, וכן מה שמסופר על “מנהג” להמנע ממלאכה בערב פסח גם לפני חצות, ועוד ועוד. גם תלמידי החזו”א נוקטים לשון דומה בכמה מקומות.
ועוד, מה זה שייך לאחר מות החזו”א?! ומה זה שייך במקו”א?!
ועוד לצטט זאת לאחר פטירת מי שהרחיב את ה”הבטחה” המקורית שלא היתה…
(ואיני בקי בהיסטוריה, אבל שמעתי שיש לדון מטעם הכחשת החוש. לא עשיתי מחקר על כל זה ברשת.)
אפשר רק לדמיין כיצד היה הרמב”ם מגיב אם היה שומע על זה…
אגב, תחת לכתוב כותרת נוסח “חרובי קרתא”, למה שלא יכתבו לשון “פרסאי דמגנו עלוון” (ע”ז ט”ז’ א’), אה?
[גם זה לא נכון לע”ד, עכ”פ בימינו, ולא באתי אלא לתמוה עליהם לטעמייהו של חסרי טעם ודעת.]