תפילת השב לרבי שלמה שפירא (תקצ”ב – תרנ”ג) ממונקאטש

תפילה שציוה לאומרה בתחנונים שבסוף שמונה עשרה:

יוצרי ובוראי אתה בראת ויצרת כל העולמים וכל אשר בהם אתה בראת נשמתי אתה יצרת אתה נפחתה בי

מודה אני לפניך בבושה ובשפלות רוח ובעצבון ולב דוי שחטאתי ועויתי ופשעתי לפניך עברתי כל העבירות הן קלות הן החמורות בשוגג ובשוגג קרוב למזיד ובמזיד ממש ובפשיעות וברשעות הרבה עברתי עליהם בפועל ממש ויש אשר לא עברתי עליהם בפועל עברתי עליהם במחשבה או במשחבה ודבור וכל האמור עברתי פעמים אין מספר הרבה מאוד אשר אין לשער ואין להעלות על הדעת מעודי עד עתה על הכל

אוי לי וי לי אאה עלי אוי לנפשי אוי לרוחי אוי לנשמתי אין לי שום דרך ושום סברא להצטדק לפניך אין לי העזה ואין לי פתחון פה לדבר ולב לבקש אותך מחילה אך יען אתה אין סוף ברוך אתה וברוך שמך מדת חנון ומדת חסד שלך הם באין סוף על זה אני סומך לבקשך ברוח נמוכה היות הנני מתחרט ורע לי מאוד עד דכדוכו של נפש מה שעברתי העבירות והנני מקבל עלי מעתה בלב שלם בהחלט גמור ובכל נפשי ובכל מאודי שלעולם לא אעבור על רצונך בורא כל העולמים מה שציותני בתורתך הקדושה לא אעבור שום עברה ולא אבטל שום מצווה רק כל מצותיך מה שחייב אני לעשות הן במחשבה הן בדבור הן במעשה בכל יכולתי בכן רחם נא חמול נא חוס נא עלי ותכפר ותסלח ותמחול על כל חטאתי ועונותי ופשעי שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך מעודי עד עתה ולפי רוב טובך וחסדיך שאין להם שיעור ואין להם סוף לא תענישני רק תחניני חסדים מגולים בעולם הזה ובעולם הבא.

מקור: כאן (לא תיקנתי טעויות, רק חילקתי לקטעים להקל על הקריאה.)