אודך ה’ כי אנפת בי!
יום שני, ד’ תמוז התשפ”ה
הדברים האמורים במאמר זה הם קשים לעיכול במבט ראשון, אך שמעתי אותם מפי תלמיד חכם מובהק היודע להתבונן, וחשבתי שמן הראוי להעלות אותם על הכתב, ויראה הציבור וישפוט.
תורף דבריו, שעם כל הצער העצום על האסון הגדול בשמיני עצרת לפני מעל שנה וחצי, ועם כל הכאב האדיר על כל הרוג ועל כל יהודי שעדיין נמק בשבי ונתון להתעללות של האויב האכזר, בתוך כל האירועים הללו רואים את נסי ה’ הגדולים והעצומים דווקא מכח אותו צער ואותה מצוקה. אילולא אותו אסון, היו איראן ושלוחותיה הולכים ומתעצמים, ואנחנו היינו שבויים עמוק עמוק בתוך הקונספציה עד שהיא הייתה מתפוצצת עלינו בפנים מכל הכיוונים, וקשה לדמיין מה היה קורה.
לולי האסון הנורא שהיה בשמיני עצרת, לא היינו מתעוררים להכות בחיזבאללה וכמעט למגר אותו לגמרי, להחליש את החמאס (ובעזרת ה’ להשמידו כליל, אם רק לא נתפתה למתווים למיניהם) ולמוטט את סוריה ואת איראן. יתכן מאד וגם קמלה האריס הייתה נבחרת ולא טראמפ, על כל המשמעויות הנלוות לכך, כי רבים באמריקה קצו בתפיסתה הקיצונית שבאה לידי ביטוי בתמיכה הבוטה במרצחינו.
אז נכון, בורא עולם הנחית עלינו מכה גדולה מאד, אך עם כל הקושי לומר זאת – היא הייתה מכה מדוקדקת בדיוק בשיעור שיעורר אותנו להתנער מתרדמתנו ולפעול בנחרצות למיגור התמנון שהלך והתהדק על צווארנו, שעה שהיינו שקועים בדמיונות על ‘הכלה’, ‘סבבים’, ‘הוגעת היריב’ ושאר ביטויים הלקוחים מקונספציית הניתוק מהמציאות מבית מדרשו של השמאל הקיצוני שהשתלט על השיח התקשורתי, וחמור מכך – על הפיקוד הבכיר של צה”ל. לולי מכה זו, היינו מתעוררים יום אחד למציאות סיוטית של איראן גרעינית עם עשרות אלפי טילים בליסטיים מכוונים לערי ישראל, החות’ים וחיזבאללה עם הטילים שלהם וכח רדואן העומד היכון, חמאס עם הנוחבות, ולצדם הרשות הפלשתינית והגיס החמישי שבתוך מדינת ישראל, אשר ראינו מקצת מיכולותיו במבצע ‘שומרי החומות’ – כולם כאחד היו קמים עלינו לכלותנו!
ובתוך אותו נס גדול, יש נס נוסף, שקשה לא פחות לעיכול, אך בשל חובתנו לספר מנפלאות תמים דעים, נזכיר גם אותו. אין צורך להקדים, כי הצער של החטופים הוא אדיר ואנו מייחלים בכל יום לשובם בריאים ושלמים, כמובן מתוך עוצמה ולא מתוך כניעה. ועם זאת צריך לומר, כי אף הצער שלהם משולב באותו חסד של בורא עולם עלינו. הרי לולי סוגיית החטופים, הקורעת את לבנו, הייתה המלחמה נגמרת אחרי חודשיים. בניגוד למה שחושבים רבים, שלולי החטופים היו כותשים ומחסלים את עזה ללא רחמים, האמת העצובה היא שישראל הייתה נכנעת לעולם ולאמריקה של ביידן שהיו תובעים הפסקת אש, וגם לא הייתה אז מוטיבציה לחיילים ולמילואימניקים לעזוב הכל ולהילחם כל כך הרבה זמן, והמלחמה הייתה נעצרת עד לבחירת טראמפ, אם בכלל היה נבחר, כאמור. במקרה זה, חיזבאללה היו מפסיקים את ההתקפות שלהם, וממשיכים להתעצם בשקט בתוך הבונקרים האדירים שבנו, מתכננים את יום הפקודה, ולא היתה לנו אפשרות להילחם בהם. מבצע הביפרים לא היה יוצא לפועל, גם לא חיסול נאסרללה, האחים סינואר היו חיים ובועטים, ולא קשה לדמיין היכן היינו אוחזים. דווקא הדין הקשה והכואב מאוד של ‘שבי קשה מכולם’ שמשגע את כולנו עד עכשיו – הוא זה שמנכיח את המלחמה, את המוטיבציה ואת הנחישות לא להרפות, ובזכות זה זכינו לכל הנצחונות הגדולים.
עם כל הכאב האדיר על הטבח הנורא ועל החטופים שנמקים, הרי שביחס לאומה שלמה ולהיסטוריה של עם ישראל, כל זה בבחינת מכה קטנה שנשפך ממנה קצת דם, מכה קטנה כדי להעיר אותנו לעמוד על נפשנו שלא יבוא עלינו אסון גדול יותר ממה שהיה בשואה ויקיץ הקץ על ישראל בארצם ובנחלתם.
כאמור בתחילת מאמר זה, הדברים קשים לעיכול, אך עבור זה נולד המושג ‘פרספקטיבה’. ובפרספקטיבה היסטורית כוללת, ניתן אכן לומר כי ‘אודך ה’ כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני’. יהי רצון שנזכה להבין ולהשכיל, לשמוע, ללמוד וללמד, להודות לה’ על חסדיו הגדולים עלינו גם כשהם באים מלובשים באסונות, ונדע מכח זה לבטוח בו בהמשך דרכנו כדי להיות ראויים לגאולתנו השלמה ולפדות נפשנו מתוך בטחון גמור במי שעשה לנו את כל הנסים הגדולים הללו, לא יעזבנו ולא יטשנו!
הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת: 1@קריאתשמע.ישראל או 1@SHEMA-YISRAEL.ORG