במנחה בשבת קוראים לאחד לעלות לתורה ואין נמצא שם טלית כהלכתה, האם חייב ללובשו?
הלא למ”ד שבזמן הזה נמצאה התכלת לכאו’ יש כאן ביטול מ”ע בידים בד’ כנפות ערומים מתכלת כל שעה, ויש כאן מזכרת עון, מכ”ש אם יש לו כבר בגד עליון. ואם יכוין שלא לקנות טלית הצבור, למה לו טלית כלל?
וגם אם יש מנהג לעלות בטלית, הלא אין בזה בושה (ק”ו ממ”ב י”ג סקי”ב),
הנה המ”ב:
מן הציציות, פי’ בין שבא לבהכ”נ ורוצה ללבוש טליתו וקודם לבישתו מצא הציצית פסולים ומתבייש לישב ברבים בלי טלית דמותר ללובשו בלי ברכה ובין אם רואה באמצע לבישתו שנפסקו לו הציצית ג”כ אין צריך להסירו [ברכ”י וארה”ח ושארי אחרונים] ועיין באחרונים שהסכימו דהכל תלוי ברצון האיש הלובש אם הוא מתבייש יוכל ללבוש בלי ברכה אבל אם אין מתבייש אין כאן ההיתר דכבוד הבריות.
הסבר נוסף:
מי שיניח תש”י לא הפסיד אלא שלא הרויח את תפלה של ראש, אבל מי הכריח אותו ללבוש ארבע כנפות בלי תכלת?
וכידוע, העונש גדול יותר בלבן ומשמע שיש עונש גם ע”ז.
ואמרו במנחות מ”ד א’: אמר רב ששת כל שאינו מניח תפילין עובר בשמונה עשה וכל שאין לו ציצית בבגדו עובר בחמשה עשה וכל כהן שאינו עולה לדוכן עובר בג’ עשה כל שאין לו מזוזה בפתחו…
ורבנו גרשום (הובא בס’ לבוש הארון) פירש דלא כרש”י:
עובר בה’ עשה. גדילים תעשה לך. ועשו להם ציצית. ונתנו על ציצית. והיה לכם לציצית. וראיתם אותו.
ולפ”ז אין כאן כבוד הצבור ולא מנהג אלא מזכרת עון אף כי אין בשבת בל תגרע.
ועוד, יהיה כנגד המשחיתים…
ואם ה”צבור” יקבעו מהו כבוד הצבור, לפ”ז אפשר לשבת בקריאת המגלה, וגם אשה תקרא בתורה בצבור.
הערת חכ”א:
אותו הדבר בכל מ”ע למשל ברכת התורה אין איסור ללמוד לפני ברכת התורה אלא חיוב לברך על התורה לפניה, אבל אם הוא אונס למשל שיש לו ספק אם הוא מחוייב ולא יכול לברך מספק או שנמצא במקום שיש ריח רע שאין לו עיקר שמותר בתורה ואסור בברכות וודאי לא יתבטל מלימודו.