תעשיית העושק המשגשגת מאחורי “יוכבד חולת כליות” ו”יוסי שזקוק לניתוח לב”
מאחורי קמפיינים קורעי לב, שמצליחים לגייס עשרות מיליוני שקלים להצלת יתומים, חולי כליות, נכים ואומללים אחרים — פועלת תעשייה שלמה של עסקנים, עיתונאים ושדרנים שחולבים את עמותות הצדקה ומחלקים ביניהם את השלל. במקרה הטוב, הפירורים שנותרים הולכים לנזקקים
באמצע יום ההתרמה, שנערך ערב יום הכיפורים ברדיו קול חי, פצח המגיש הפופולרי אבי מימרן בסיפור טרגי: “בחורה צעירה, מקימה בית, מתחתנת עם אברך, ברוך השם… נולדים ארבעה בנים, אבל לפני חצי שנה משהו משתבש. מחלה קשה פוקדת את האבא. סכיזופרניה שמה. האבא מתחיל להפעיל אלימות קשה כלפי הסביבה שלו… השכנה רואה את זה, ולפני יומיים פונה לעמותת בית חם”.
כאן נהפך הסיפור לקריאה לפעולה: “אנחנו צריכים את העזרה שלכם. רק 84 שקל בחודש. 2.80 שקל ליום, התקשרו 3036″. רגע לאחר מכן הבטיח מימרן למאזיניו שהצדקה תזכה אותם ב”ישועות מעל לטבע” תוך שהוא מנפנף בשמו של הרב חיים קנייבסקי, שנתן ברכתו למשדר.
מימרן ושאר מגישי התחנה סיפרו סיפורים קורעי לב מהסוג הזה, במשך יום ההתרמה שנמשך 12 שעות ברצף. במשך כל הזמן, מימרן לא מצא רגע לגלות למאזינים שחלק מהכסף שייתרם ילך לכיסו. מימרן, מתברר, גובה סכומים נכבדים עבור השתתפות במשדרים מהסוג הזה: אלפי ולעתים עשרות אלפי שקלים לשידור בן כמה שעות. הקופון שחותכת התחנה גדול הרבה יותר. יום שידור בקול חי, כמו גם בתחנה החרדית המתחרה קול ברמה, כרוך ברכישת חוזי פרסום, חלקם באתרים דלי הגולשים של התחנות, בתעריף שמגיע ל–400 אלף שקל. לכך יש להוסיף עשרות אלפי שקלים שיזרמו לעסקנים, שמשיגים היתר להשתמש בשמם של רבנים, דוגמת קנייבסקי.
תעשייה שלמה מוסתרת מהתורמים ויש לכך סיבה: במקרה הטוב, הפירורים שנותרים אחרי שכל העסקנים נוגסים בכסף, הולכים לנזקקים. במקרה הרע, כפי שקרה בעשרות ימי שידור בשתי התחנות, הנזקקים מקבלים 5% או 2% מהכסף שגויס עבורם.
המשך לקרוא באתר דה מרקר מאחורי חומת תשלום…
[אבל הועתקה במלואה לכאן.]