התורה אומרת בפר’ קדושים:
וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל.
אור החיים כותב שם:
ואולי שרומז באומרו עץ מאכל על בני תורה שגם הם נקראו נטעים, כמו שאמר ר׳ יוסי (שבת קיח:) ה׳ בעילות בעלתי וה׳ נטיעות נטעתי, ונקראים גם כן עץ דכתיב (ישעיהו ס״ה) כימי העץ ימי עמי, וכמו כן דרשו בזוהר (ח״ג רב) בפסוק לא תשחית את עצה שמדבר באדם בן תורה, ויצו ה׳ שתהיה עיקר הכנסת הארץ לנטוע בה עץ מאכל שהם בני תורה כי אוירה של ארץ ישראל מחכים ומטהר הנפש (ב״ב קנח:), ונקרא בן תורה עץ מאכל כי ממנו מזון לנפש. וצא ולמד ממעשה של ר׳ עקיבא (מסכת כלה רבתי פ״ב) שלמד תורה לאותו תינוק שהיה אביו מת ונתון בצרה גדולה ומיום שפתח פיו בדברי תורה נהנה אביו בעולם העליון.
ע”כ. ושמא ה”ה כפשוטו…