“הפרעת קשב” היא “ליקוי הלמידה” הנפוץ בקרב תלמידי ישראל. ב”מחלה” מטפלים באמצעות ריטלין – סם ממריץ, קרוב משפחה כימי של קוקאין. אסור היום להעניש ילד בבית ספר, אבל מותר לסמם את הילדים שמפריעים למערכת הממשלתית האחידה להגיע ל”שוויוניות”.
דר’ יעקב אופיר הוא פסיכולוג קליני, עמית מחקר בטכניון ובאוניברסיטת תל אביב. דר’ אופיר פרסם מאמר במוסף הארץ (30/08/2019) אותו הגדיר כ”מעין התאבדות מקצועית”.
דר’ אופיר כופר בקיומה של ה”מחלה” הנפוצה אצל ילדים בעידן המודרני: הפרעת קשב, וממילא מתנגד ל”תרופה” הנפוצה – ריטלין.
“הפרעת קשב” היא “ליקוי הלמידה” הנפוץ בקרב תלמידי ישראל ומזכה את התלמידים המאובחנים בהקלות וב”התאמות” אחרות במבחנים ובבגרות. דוגמאות: תוספת זמן במבחנים, סיוע מורה בזמן הבחינה, בחינה בעל פה.
בשנות ה-80 הונהגו בהולנד קצבאות נכות נדיבות מאות. תוך מספר שנים הסתבר: כל הולנדי שישי הצליח להצטייד ב”אישור נכות” והיה זכאי לקצבה. כאשר מחלקים לתלמידים “הקלות” במבחנים אין פלא שבערך 40% מתלמידי ישראל מאובחנים כבעלי “לקויות למידה”. בשנת 2017 פורסמו האזורים המחזיקים באליפות הארץ במספר התלמידים עם “לקויות למידה”:
באזור השרון, לדוגמה, יש יישובים רבים שבהם שיעור גבוה מתלמידי י”ב אובחנו כלקויי למידה: במועצה האזורית חוף השרון, בדרום השרון, בתל מונד וברעננה – 65% בכל אחת, בהוד השרון 60%, בהרצליה 59% ובכפר סבא 57%.
לא מפתיע שככל שמשפחה משתייכת לאשכול חברתי גבוה יותר, מתרבים “לקויי הלמידה”. יש יותר כסף לשלם ל”מומחים לאבחון” (אלפי שקלים). ישנם בתי ספר באזורים מבוססים שבכיתה י’ 76% מהתלמידים “לקויים”. לכן לערבים ולבדואים כמעט ואין “לקויי למידה”…
האבחון הוא למעשה אישור רשמי שהתלמיד פטור ממאמצים להצליח. התלמיד מקבל ומפנים שהוא בעל נכות. מעניין – מאוחר יותר, בצבא, באקדמיה ובחיים האמיתיים ה”ליקויים” לפתע נעלמים וצריך להתמודד עם העולם האמיתי, וכנראה שבהצלחה לא מבוטלת למרות אבחנת הנכות בה רבים הצטיידו בצעירותם…