חודש אלול – חודש התשובה?
אם היו אומרים לכם שחצי ממנהגי ימים נוראים שנהגו מאז ומתמיד (?!), הינם מנהגים מזוייפים או מסולפים, מה הייתם עושים?
אם הייתם בטוחים שהמנהגים [וגם חלק מפסקי ההלכה] אינם אמתיים ואין להם מסורת, על אף שנהגו בהם גאוני עולם, הייתם מעיזים לבטלם?
חלילה וחס, אין כאן לא מיסיונרים, ולא קונסרבטיביים וכופרים למיניהם, שר”י, אלא התבוננות פשוטה.
הלוא אנחנו עוברים במשפט לפני המלך הקב”ה. הלב טהור, המחשבה והגוף נקיים, קמנו לסליחות, השתדלנו לחזור בתשובה ולבקש סליחה ומחילה ממי שפגענו. האם כל זה מספיק? האם זו רצון ה’ באמת?
קחו דוגמא: רוב הקהילות היום לא עונים ברוך הוא וברוך שמו, אלא בברכת המוציא ידי חובתו. אולם במציאות אנשים כמעט לא עונים, כי כבר לא רגילים לענות [תוך דור אחד…] . ואלו שעונים, אי אפשר להזיז אותם ממנהגם הרע לענות “בורכו ברוך שמו“. מדובר באנשים מלומדים, וכמו שאמר הנביא [ישעיה ע”ה] תופסי התורה לא ידעוני…
למה? כי פוסקים אחרונים פגעו במנהג הזה, מנהג ראשונים, ומנהג גאונים [עיין אהלי שם \ פסקי הסידור]. ואף סימוכין בתלמוד (!) שהוא מנהג אמת, היות שגם ספרדים וגם אשכנזים (היו) נוהגים בו, הרי מקור בדוק בגאונים הקודמים לקהילות ספרד ואשכנז!
עכשיו, אין שום פוסק ראשון המתנגד למנהג הזה המובא בראשונים [עיין הטור בשם אביו הראש, שקיבל גם הוא מהגאונים, מכיוון שסידור רב עמרם גאון הובא בקהילות רומא ואשכנז, וסידור רב סעדיה גאון התפרסם והתקבל בקהילות ערב וארץ ישראל – אמנם, שניהם גאונים, בל נשכח!].
עוד טעו כמה שטעו, ולמדו את השו”ע ע”פ האחרונים, ולא השו”ע עצמו ע”פ הבית יוסף. והרי, בשו”ע [ס’ קכ”ד] מובא בתור דין, ולא כתוב שמה שנוהגים, או מנהג או מנהגינו בלשון הרגיל בשו”ע – לפי מרן מלכא השו”ע עניית אמן על כל ברכה הוא דין ולא מנהג!!!
גם הדין הזה של ברוך הוא וברוך שמו מופיע במקום של הלכות חזרת הש”ץ, ולכן כמה מתחכמים פירשו כי לענות ברוך הוא וברוך שמו הוא רק בברכות העמידה. וכסיל מי יבין, הלוא גם דיני אמן יתומה וחטופה נמצאים מיד אח”כ באותו סימן בשו”ע. אז מותר לענות אמן יתומה וחטופה מחוץ לברכות השמונה עשרה? לאן התדרדרנו…
ומה נאמר על השיטה החדשה ללכת רק לפי השו”ע [שיטה שלא קיימת, ואין כלל מסורת או עדות אחת בשם רבני וקשישי ארץ ישראל! וכי לא היה מספיק נייר לתלמידי השו”ע או לילדיו או לחכמי זמנו כדי למסור לנו כללי השו”ע או הכלל שמרן השו”ע הוא מרא דאתרא?] – ובכל זאת, המציאו חוק וכלל חדש: מתבטלים לפסקי שו”ע אך לא הולכים אחריו במנהגיו – אלא מעדיפים את מנהגי ירושלים, שלרוב מקורם בספר חמדת ימים, או במנהגי המקובלים בית-אל [שבראשם בזמן הרש”ש, היה רבי ישראל אלגאזי, מי שסידר והדפיס את החמדת ימים וגם תיקן תקנות מקובלי בית-אל…].
ומה עם “בורכו ברוך שמו” או “ברוך הוא ברוך שמו” בלי הו”ו האמצעי [ברוך הוא וברוך שמו]. יש לידע ולהבין את הפגם, כי באר”י ז”ל האמיתי [שער התפלה כתב יד קודשו של רבי חיים ויטאל ע”ה] מופיע לענות ברוך הוא וברוך שמו, ובמקום שמופיע בטור ובשו”ע [דיני חזרת הש”ץ]. אבל בעיקר, כי אותיות ברוך הוא ברוך שמו [חסר הו”ו האמצעי] גמטריה עם הכולל: שבתאי צב’ שר”י המודח.
כעת מובן כי הפוסקים האחרונים שערערו לראשונה על עניית ברוך הוא וברוך שמו, והכניסו ענין ספק ברכה, חיו דווקא בתקופת מאורעות הכת הרשעה, שושנים לדוד [רבי דוד פרדו] ודבר שמואל [רבי שמואל אבוהב] ששניהם פעלו באיטליה, משכן חזק של השבתאים. וכל זה רק בענין עניית ברוך הוא וברוך שמו, הקדום יותר מאלף שנה! מסורת הגאונים והראשונים, שמובא כדין בשו”ע, ומובא כדין באר”י ז”ל — איך אפשר לבטל מסורת כזו? ועוד בלי סימוכין בראשונים!
הנה דוגמא עוקצת יותר: תפילת הפרנסה בימים נוראים.
תנוח דעתכם – אין שום מקור:
- לפתוח את ההיכל
- למכור את המצוה [כי אין מצוה כזאת]
- שאחד יקרא וכל הקהל אחריו
- לומר ג’ פעמים
- לקרוא את תפילת החיד”א אחרי המזמור, שמקורה בספר ח”י [החיד”א שיפר/תיקן אותה]
- לומר אותו מזמור ותפילה שאחריו בכל סוף התפילה
- אין כוונה כזאת במזמור הזה [לה’ הארץ ומלואה] שה’ משתעשע בצדיקים בגן עדן, אלא רק באמירת תיקון חצות [שער התפלה למוהרח”ו], לא לפני חצות, וביום בכלל לא…
מה שכן נכון:
- מקור התפלה ב’ספר הפעולות’ לרבי חיים ויטאל
- מופיע שם כי רק בליל ראשון של ראש השנה ובליל יום הכיפורים יש לומר את המזמור
- זו סגולה ולא הבטחה
- עיקר האמירה היא כוונת שם הוי”ה במזמור
- כולם אומרים אותה ביחד או כל אחד לעצמו קודם הקדיש בתרא [לפני ברכו של עלינו לשבח]
האם אנו מבינים את גודל הקלקול?
ביום הדין, לפני המלך, כל רצוננו זה בקשת הפרנסה [יש אף כסילים שהכניסו בסדר אבינו מלכינו, בקשה לפרנסה כשאומרים שלח פרנסה וכלכלה (“טובה” גם היא הוספה מאוחרת). אין בקשה אחרת ונוספת, לא בענין דין ראש השנה, לא בענין התשובה, הגאולה, הרפואה שלמה – רק פרנוסע…]
כך או אחרת:
- לא משנה שבאותו קהל יש אביונים או סתם אנשים שמאוד קשה להם, הבה נתרום אלפים אך ורק לבית כנסת [היום זה כבר אימפריה, מלכות לעצמם, הם לא חוששים להיות חלק מהערב רב…]
- ראש או רב הקהילה מוכר: לא משנה אם יש מתפללים שאף פעם לא הוזמנו לעלות לתורה, ובפרט בימים נוראים שרק עשירים או מלאי כרס מצליחים להתקרב לאזור התיבה…
- מזמינים את רב הקהילה או בית הכנסת לעליה, לתפילה, לקריאת התורה, להפטרות, ומה לא. ובענוותנותו הנפלאה, הוא מסכים לכל!
- מי שקונה את תפילת הפרנסה המדומיינת והשקרית [ופניו צוהלות כל כך אחרי שירד מן התיבה, ומסכן אינו מבין שלא עשה כלום ושום דבר – במקום לעזור לעניים, לאביונים, שכנים, משפחה, או מכרים] – הוא העשיר של השכונה: לפי שיטתם של רבני ופרנסי השקר, הרי רק העשיר מתעשר כל שנה ושנה [איזה טיפשות וכסילות]
וכל זה לפני מלך מלכי המלכים הקב”ה. אותם מנהגים ומנהיגים ומתפללים ממליכים את ה’? הם ממליכים את עצמם, את כבודם ואכזריותם כלפי בני עמנו המדוכאים. לא על זה נידונים? האם לא על זה יש לחזור בתשובה?
עם מנהגים פסולים שכאלו [מני עשרות], וודאי כי ראש השנה הוא יום הדין לעניים, אביונים ומדוכאים, ודווקא את אלו יגאל ה’ ברחמיו המרובים, כמו שמובא בזוהר הקדוש, בב”א.
תכלה שנה וקללותיה ומקלליה.