כי יכול נוכל לה – קריאת תיגר על דת הריאליזם

יום שני, ג’ מנחם אב התשפ”ה

כשנשב בעוד כמה שנים וננתח מה קרה כאן, כיצד מוסמס הנצחון וכיצד החמצנו את ההזדמנות למחוק את הסכנה העזתית מעל פני האדמה, כיצד נבנה השביעי באוקטובר הבא, היל”ת, אחד הממצאים החשובים יהיה האמירה הבאה, שנכתבה על-ידי איש ימין מובהק מתושבי יצהר –

“ברור לכל אחד, שבמלחמה אי אפשר לעשות מה שרוצים בלי להתחשב במציאות, למרות שהיינו רוצים אחרת. גם אם היו 67 מנדטים שרוצים להרעיב למוות את כל אוכלוסיית עזה… הם היו צריכים להתחשב בשיקולים נוספים שכנראה ימנעו מהם לעשות את זה. אם המחיר של הלחימה העצימה בעזה הוא להכניס כמה משאיות של סיוע, יש היגיון לשלם אותו”.

להתחשב במציאות! תמצית הריאליזם הבלתי-משיחי. להיות ריאלי, פרקטי, מעשי. לא לחלום חלומות, לא לשאוף לתקן עולם, ‘להבין מורכבויות’. משום מה, לשמאל ולשונאי ישראל בעולם אין צורך להתחשב במציאות. משום מה להם ברור, כי היעד אליו הם שואפים הוא בר-השגה, וכל האנרגיות שלהם מכוונות לעבר אותו יעד. אצלנו, לעומת זאת, ‘צריך להתחשב במציאות’, ‘להכיר בכך שאי אפשר להשיג כל מה שרוצים’…

אברהם אבינו עמד כנגד עולם ומלואו והחליט, שהוא לא ‘מציאותי’, לא ‘ריאלי’. הקב”ה רצה שהאמהות הקדושות תהיינה עקרות כדי ללמדנו את הלקח היסודי, ולפיו עם ישראל מתנהל אחרת ממה שנראה ריאלי בעיני בשר. בדורות האחרונים חזינו בתופעה הפלאית והיחודית של שיבת ישראל לארצו אחר אלפיים שנות גלות ולנצחונות שאין ביניהם לבין ‘ריאליזם’ דבר וחצי דבר. וכעת, כאשר עזה כתושה ומבותרת, צמרת החמאס נמצאת בעולם שכולו רע ואפילו נשיא ארה”ב מציע לנו לקיים את מצות ‘והורשתם’ – מדברים אתנו עדיין על ‘מורכבות’, ‘מציאותיות’, ‘פרגמטיות’, רוצים שנהיה ‘מעשיים’. והרי אי אפשר להטיל מצור על עזה, כי מדינות אירופה, אשר צפו להנאתן בשואת היהודים שם לפני כמה עשרות שנים, דורשות מאתו להאכיל את רוצחינו…

אם חפצי חיים אנחנו, הגיע הזמן להפטר מה’ריאליזם’ שקובר אותנו. אם חפצי נצחון אנחנו, כדאי שנפנה אל המקורות ונלמד כיצד התורה מתיחסת לאויבי ישראל, וכיצד היא דורשת מאתנו לבטוח בבורא עולם ולא ברהבים ושטי כזב. הלקח העיקרי העולה מהתנ”ך ומכל תולדות העם היהודי במשך כל הדורות, הוא שה’ריאליזם’ התקף ביחס לכל העולם כולו – אינו תקף כלל ביחס לעם ישראל. לעם ישראל יש כללים אחרים, והוא מנווט על-ידי בורא עולם מתוך מגמת גילוי יחודו, וכפי שנתבאר בארוכה בספרי רבנו הרמח”ל. לכן שרדנו בגלות הדוויה בתנאים, בהם כל עם אחר היה מושמד. לכן שבנו לארצנו בתהליך שאין לו אח ורע בהיסטוריה האנושית. לכן ננצח בעזה, על אפם וחמתם של הפרשנים ה’ריאליים’. ואם יוחמץ הנצחון, כפי שעולה חשש גדול בשל אותם קטני-אמונה הדורשים להתחשב ב’מציאות’, כביכול, ה’ יביא אותו בהמשך על אפנו ועל חמתנו, כפי שהביא את ישראל לרשת את הארץ בדור שאחר דור המרגלים ה’ריאליים’, שראו ‘מציאות’ של ענקים והיו חגבים בעיניהם, המיסו את לב העם וגרמו לבכיה לדורות. בגללם נבכה בעוד מספר ימים בתשעה באב.

כנגד ממשיכי המרגלים, נאמץ את דברי כלב בן-יפונה, אשר רוח אחרת הייתה עמו – “עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה” (במדבר יג ל). אחר שנים כה רבות וסבל כה רב שנגרם בשל אותו לילה, בו הלינו המרגלים את העם ובכו בכיה של חינם, מצופה מאתנו להתנער, לעזוב את ה’ריאליזם’ ולהאמין ביעוד שהבטיח לנו בורא עולם. למחוק את עזה, להוריש את יושביה, להקים שם עיר יהודית וישובים יהודיים סביב ולאמץ את הדגם הזה ברחבי הארץ כולה! לשוב אל ה’ באמת – כאומה וכיחידים, לכונן את בית חיינו ולהביא את הגאולה השלמה בעוז, בתפארת ובהדר – זה המסלול הריאלי, המציאותי, המסלול היחיד שבאמת מתכתב עם המציאות של עם ה’. הגיע הזמן להפסיק להיות חגבים ולהתחיל להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש. “הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא” – זה לא שם של מבצע, זו ברכה אמיתית שנאמרה מפי הגבורה! והפסוק ממשיך – “לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה”. לתשומת לבם של כל שוחרי הריאליזם…