ויקרע יעקב שמלותיו וישם שק במתניו. (לז, לד)
אמרו במדרש (ב”ר פד, יט) לפי שתפס יעקב אבינו את השק לפיכך אינו זז לא ממנו ולא מבניו ולא מבני בניו עד סוף כל הדורות מרדכי (אסתר ד) וילבש שק ואפר. ולכאורה קשה איזו מתנה יש בזה, ואם זהו עונש על מה נענש? אלא, יעקב אבינו כל ימי חייו קיבל הרבה צרות מתוך שמחה, כמ”ש “קטנתי מכל החסדים”, שתמיד היה ירא שמא יגרום החטא. לא מצינו שתפס שק להתאבל, רק במכירת יוסף נכשל בזה, לפי שסבר שזה סימן שאבד עולם הבא כמו שפרש”י, עי”ז נגזר לבניו שלא יוכלו לעמוד בייסורים, אלא ילבשו שק ויתאבלו על צרותיהם. אבל באמת הוי קבל וקיים (נכנע ושפל ותתקיים), וסבלנות אחת עושה יותר מכמה תפילות, לכן לבסוף זמנה אסתר את המן ועשתה משתה, להורות ששמחה בה’ ובטחה בישועתו כי קרובה לבוא, אז הגיעה הישועה.
זה הפירוש (תהלים כב, כ) “רחוק מישועתי דברי שאגתי”, כל עוד שאני שואג, אני רחוק יותר מישועתי, (שם ד) “ואתה קדוש יושב תהלות ישראל” השי”ת יושב ומצפה לאותה מדה שהיה ישראל רגיל, להלל ולשבח בעת צרותיו
(דרשות חת”ם סופר)