ספר יד הלוי על סה”מ לרמב”ם ל”ת רס”ה אות א’:
“התאוה הוא בלב לבד, שמתאוה בלבו לדבר מהדברים, והחמדה הוא ההשתדלות והתחבולות שעושה כדי להשיג אותו הדבר שמתאוה, ושתי אלו הן מעמודי העולם והם הצינורות שמשפיעין כל היקום והפרוגרס הכללי, כידוע לכל משכיל, ואינם מגונים כלל אם נשתמש בהם במדה הנחוצה לפנים מגבולי הצדק והיושר, אמנם מה שהזהירה תורה הוא לבל נפרוץ גדרות עולם ולבל נשלח אותם חפשי להתאות ולחמוד מאשר לזולתנו שמשתמש בהם לעצמו ואינו עומד למסור לאחר, כאשתו ביתו שורו וחמורו וכל אשר לרעהו עצמו…”
מקור והמשך ניתן לראות כאן.
וכן דברי קהלת (ד’ ד’):
“וראיתי אני את כל עמל ואת כל כשרון המעשה כי היא קנאת איש מרעהו, גם זה הבל ורעות רוח.”
וז”ל הרב אב”ע, רוב עמל האדם גם כשרון מעשיהם בעבור בני האדם שיקנאו זה בזה וירצה להתפאר על חברו ושלא יהיה הוא חסר ממנו בדירתו ומלבושיו ובניו ומאכלו וחכמתו וטוב השם, עכ”ל.
בראשית רבה ט’ ז’:
רבי נחמן בר שמואל בר נחמן בשם רב שמואל בר נחמן אמר, הנה טוב מאד זה יצר טוב והנה טוב מאד זה יצר רע. וכי יצר הרע טוב מאד, אתמהא, אלא שאלולי יצר הרע לא בנה אדם בית ולא נשא אשה ולא הוליד ולא נשא ונתן, וכן שלמה אומר כי היא קנאת איש מרעהו.