הרמב”ם: אכזריות ה’רחמים’ בדת ה’אהבה’ של הנוצרירים

מורה נבוכים ח”ג סו”ס ל”ט:

ונגד זה הענין – שהעובר המעול כשיעזר בנו לא יעזר ולא ירוחם ולא יחסרו ממנו דין כלל – ואפילו בא להעזר בנכבד שבדברים והגדול שבהם – והוא אמרו “מעם מזבחי תקחנו למות” – הנה זה בא להעזר באלוה ית’ ונתלה במה שהוא מיוחס לשמו ולא עזרו אבל צוה להסגירו ביד בעל דין אשר ברח מלפניו – כל שכן מי שבא להושע באיש מבני אדם שאין צריך להושיעו ולא לרחם עליו שהרחמנות על העברינים – אכזריות היא על כל הברואים. אלו הם המדות השוות בלא ספק אשר הם מכלל ‘חוקים ומשפטים צדיקים’; ולא כמדות הסכלים אשר יחשבו למעלות שישובח האיש בהם על עזרו ושמרו מי שיזדמן עושק או עשוק כמו שהוא מפורסם בדבריהם ושיריהם.

יש הרבה דוגמאות עד כמה ההשפעה חדרה (או מוחדרת בכח) גם אלינו, רח”ל.