הריא”ז מוכיח שהטועה שהקב”ה אחד אבל ‘גוף ובעל תמונה’ אינו מין

קונטרס הראיות לריא”ז סנהדרין צ’ א’:

ורבינו משה כתב בפ”ג דהלכות תשובה ה’ הן הנקראין מינין, האומר אין שם אלוה ואין לעולם מנהיג, והאומר שיש שם מנהיג אבל הם שנים או יותר משנים, והאומר שיש שם רבון אחד אלא שהוא גוף ובעל תמונה, וכן האומר שאינו לבדו ראשון וצור לכל, וכן העובד אלוה זולתו כדי להיות מליץ בינו ובין רבון העולמים.

ודבריו הן חוץ משטת התלמוד, ואמנם כי כן הדעת מכרעת, וכן פשוטן של מקראות, שהקדוש ברוך הוא אינו גוף ובעל תמונה כמו שנאמר ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו, וכל הדמיונות שראו הנביאים אינן אלא כדרך הנבואה, כמו שנאמר וביד הנביאים אדמה, שהקדוש ברוך הוא היה מראה לו דמיון נכבד (לפי שלא ידע) [כדי שידע] הנביא כי זו הנבואה באה לו מאת הקדוש ברוך הוא, אבל עקר [הקדוש ברוך הוא] אין לו סוף [אולי צ”ל: גוף], וכן הדבר ידוע לכל חכמי לב, אבל מי שיטעה בכך ולא ירד לעמקו של דבר, ומבין המקראות כפשוטן וסבור שהקדוש ברוך הוא בעל תמונה, לא נקרא מין, שאם כן הוא הדבר, איך לא פרסמה תורה על דבר זה ולא גלו חכמי התלמוד להודיע דבר זה בגלוי, ולהזהיר נשים ועמי הארץ על כך שלא יהוא /יהיו/ מינים ויאבדו עולמן, הלא כמה אסורים קלים כגון אסור מוקצה וכיוצא בו, חברו חכמים כמה הלכות והרבו כמה דקדוקין להעמיד כל דבר על מכונו, ועל דבר זה שכל האמונה תלויה בו ויש בו כרת בעולם הזה ובעולם הבא, איך לא הורו חכמים על דבר זה בגלוי.

אלא ודאי לא הקפידו לכך, אלא יאמין אדם היחוד כפי שכלו, ואפילו הנשים כפי מיעוט שכלן, שאמר משה ע”ה שמע ישראל ה’ אלהינו ה’ אחד, (ומשמ’) [ושמע] לשון שמועה ולשון קבלה, שעל פי שמועה ועל פי קבלה יאמין דבר זה, ולא נתן משה תורה לישראל אלא בדרך אמונה ובדרך קבלה, וכן חכמי המשנה וחכמי התלמוד לא נתעסקו אלא בדרך קבלה ובדרך אמונה, ולא הורו לדרוש ולחקור על ענין (האלות) [האלהות] ועל ענין שאר החכמות כלל, ואם היו יחידים שהיו בקיאין בהם לא היו מורין בהם לרבים, שלא צותה תורה להורות על אלה הדברים.

הנה מה אמר הצדיק והחכמה מאין תמצא וגו’, אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה, ויאמר לאדם הן יראת ה’ היא חכמה וסור מרע בינה, הא לך בפירוש, שלא נברא האדם אלא לירא מהקדוש ברוך הוא ולסור מרע, ולא להתבונן במעשי’ הנוראים של הקדוש ברוך הוא, וחכמי ישראל שהיו בקיאין באלה החכמות, סתמום וסתרום, ולא רצו לפרסמם לרבים, ולא חששו ללמד לשום אדם שאין הקדוש ברוך הוא גוף, שאין חשש בדבר זה כאשר ביארתי.

ומה שכתוב ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה, לא בא הכתוב להזהיר אלא שלא לעשות תמונה, כמו שכתוב בסוף הפסוק פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל, אבל אם יחשוב אדם שהקדוש ברוך הוא בעל תמונה, לא הקפידה תורה בכך, וכמה היו מחכמי התלמוד הקדושים שמהם תצא תורה לישראל שלא נתנו לבם להתבונן בענין האלהות, אלא הבינו המקראות כפשוטם, ולפי תומם חשבו כי הקדוש ברוך הוא בעל גוף ותמונה, וחלילה שנקר’ מינים לאשר נאמר עליהם לקדושים אשר בארץ המה וגו’.

ואמנם מה שכתב רבינו משה בפרק (ז) [א] מהלכות יסודי התורה, ופירש שם שהקדוש ברוך הוא אינו בעל גוף ותמונה, כלם דברים נכוחים הם.