למקורות ורקע בפרשיית ה”פסק” נגד קיום מבצע אנטבה כבר הרחבנו בעבר כאן.
(ומה שהיו הרוגים, הלא כ”ה בכל מלחמה (אם לא בדרך נס ככיבוש משה). והסברא פשוטה כמ”ש במנ”ח במצוה תכ”ה. וע”ז כתיב “כזה וכזה תאכל החרב“. וגם י”ל אולי מצד מלחמת הרשות.)
וידועים דברי הרב אב”ע שמות י”ד י”ג:
יש לתמוה איך יירא מחנה גדולה של שש מאות אלף איש מהרודפים אחריהם. ולמה לא ילחמו על נפשם ועל בניהם. התשובה כי המצרים היו אדונים לישראל וזה הדור היוצא ממצרים למד מנעוריו לסבול עול מצרים ונפשו שפלה. ואיך יוכל עתה להלחם עם אדוניו. והיו ישראל נרפים ואינם מלומדים למלחמה. הלא תראה כי עמלק בא בעם מועט ולולי תפלת משה היה חולש את ישראל. והשם לבדו שהוא עושה גדולות. ולו נתכנו עלילות. סבב שמתו כל העם היוצא ממצרים הזכרים. כי אין כח בהם להלחם בכנענים עד שקם דור אחר דור המדבר שלא ראו גלות. והיתה להם נפש גבוהה כאשר הזכרתי בדברי משה בפרשת ואלה שמות.