שורש הויכוח – האם תתכן דרך ה’?
בארבעה מקומות בספר יחזקאל מופיע ביטוי יחודי, אותו מצטט הנביא בשם העם, והוא משיב עליו בזעם רב – “לא יתכן דרך ה’ (כתוב אד-ני)”. אביא לדוגמא שנים מתוכם. בפרק יח פסוק כה מובא – “וַאֲמַרְתֶּ֕ם לֹ֥א יִתָּכֵ֖ן דֶּ֣רֶךְ ה’ (כתוב אֲדֹ-נָ֑י) שִׁמְעוּ־נָא֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל הֲדַרְכִּי֙ לֹ֣א יִתָּכֵ֔ן הֲלֹ֥א דַרְכֵיכֶ֖ם לֹ֥א יִתָּכֵֽנוּ”. ואילו בפרק לג פסוק כ מובא –”וַאֲמַרְתֶּ֕ם לֹ֥א יִתָּכֵ֖ן דֶּ֣רֶךְ ה’ (שוב כתוב אֲדֹנָ֑י) אִ֧ישׁ כִּדְרָכָ֛יו אֶשְׁפּ֥וֹט אֶתְכֶ֖ם בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל”. ונראה, כי בזמננו, אנו מתכנסים בדיוק לנקודה הזאת במאבק על צביונה של מדינת ישראל – האם תתכן דרך ה’, או שמא אין היא אלא תיאוריה יפה, שאין לה שייכות במציאות בת-זמננו.
עם שוך הקרבות בעזה (עד להודעה חדשה), נושא גיוס החרדים עולה לכותרות, שונאי התורה כבר מכשירים את הקרקע לשלילת זכות הצבעה ממי שאינו מתגייס (זה לא יקרה היום או מחר, אבל עצם העלאתו נועד ליצור חלחול ראשוני לתודעת ההמון), והציבור החרדי מתלכד סביב המאבק כנגד הנסיון לשנות את אורחות חייו. אך מאחורי כל זה עומדת שאלה אחת – האם במדינת ישראל בת-ימינו ניתן לחיות לאור התורה הקדושה ולקיים מערכות חיים של אומה על-פיה, או שהיהדות שייכת לתחום ה’דת’ המצומצמם, בבחינת ‘היה חרדי בביתך וישראלי בצאתך’.
לנלחמים בעד גיוס חרדים לא מפריע שנלמד, שנתפלל, שנקיים מצוות פרטיות כאוות נפשנו. אדרבה, בתוך אנשי קדמה וליברליזם, הם חייבים לגלות כלפינו סבלנו כפי שהם מגלים כלפי כל הדתות והאמונות. אבל על הליבה של החיים הציבוריים, על המהות – הם חייבים לשמר מכל משמר, שלא נפגע בהישגים שהשיגו במהלך עשרות שנים, בהם החדירו את הרעל הפרוגרסיבי לכל פינה במוקדי ההשפעה – בצבא, באקדמיה, בתרבות, בתקשורת ובכל מקום בו באמת מעצבים את התודעה הלאומית.
צריך להבין – הגיוס לצבא לא נועד לגרום לנו לא להניח תפילין, מבחינתם זה בסדר גמור שנניח קופסאות על הראש ועל היד. הגיוס לצבא נועד לקעקע את המשמעות של התפילין, את המשמעות של היותנו עבדי ה’ שהוציאנו ממצרים ולקחנו להיות לו לעם, המנהל את אורחות חייו לאור התורה. הם יודעים היטב – לצערי הרבה יותר טוב מאתנו – שהתורה אינה אוסף חוקים עתיקים חסרי משמעות, כי אם מערכת ערכית ומושגית מקיפה, הבנויה על יסודות רעיוניים מנוגדים לחלוטין לסט הערכים הדמוקרטי הליברלי המערבי. הם יודעים היטב, כי יחס התורה לערכים כמו שוויון בין יהודי לגוי, זכויות הפרט, כיבוש הארץ, אתיקה צבאית וכיוצא בכך – נושאים העומדים בליבת היסוד של השקפתם הקלוקלת – יחס התורה לערכים הללו הוא יחס קוטבי במאה ושמונים מעלות ליחס שלהם. והם חותרים לחנך אותנו מחדש לאור אותם ערכים נלוזים, ולשם כך לא אכפת להם שנאכל אוכל כשר למהדרין מהמהדרין ונקיים בדקדוק רב את כל המצוות המעשיות, ובלבד שלא נפנים את התוכן שלהן. אנחנו נקרא קריאת שמע כאוות נפשנו, ובלבד שנשבע אמונים לדמוקרטיה המערבית.
זו המשמעות הפנימית של דברי הרשעים ‘לא יתכן דרך ה”. כנגד זאת, עלינו להשיב להם כדברי הנביא – “דרכיכם לא יתכנו”. כנגד הערכים המערביים שמכרסמים בחברה מבפנים, שמחריבים את התא המשפחתי, שהרסו את הצבא וגרמו לדשדוש המערכה בעזה, שמאפשרים לאויב הערבי לכרסם בתוכנו – אנו נעמיד את דרך ה’ כיסוד לקיומנו הלאומי. רוצים שנתגייס לצבא? בבקשה. אך לא לצבא הפרוגרס שנועד לשטוף לנו את המח ולהפוך אותנו לליברלים פרוגרסיבים בני דת משה, אלא לצבא ה’, הנלחם את מלחמותיו, משמיד את אויבי ה’ ומקדש את שמו. נשמח להתגייס לצבא קדוש, בו לא יראה ערות דבר, ואף נתרום מיכולותינו כדי להחדיר תורה ויראה בקרב החיילים שטרם זכו לכך בגלל החינוך הקלוקל שלכם.
עם המסר הזה ראוי לבוא לעם שבשדות, בלא מורא ובלא משוא פנים, כי דרך ה’ אכן תתכן, ודרכיהם של שונאי התורה – הם לא יתכנו!
הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת:
1@קריאתשמע.ישראל
או
1@SHEMA-YISRAEL.ORG