לחרב של “שלום” בקרית גת, על אדום שעתידה לידרך כגת, כמו שנאמר פורה דרכתי לבדי, שמעו דבר אדני, הפטרת וישלח:
(א) חזון עבדיה כה אמר אדני יהוה לאדום שמועה שמענו מאת יהוה וציר בגוים שלח קומו ונקומה עליה למלחמה:
(ב) הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד:
(ג) זדון לבך השיאך שכני בחגוי סלע מרום שבתו אמר בלבו מי יורדני ארץ:
(ד) אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך משם אורידך נאם יהוה:
(ה) אם גנבים באו לך אם שודדי לילה איך נדמיתה הלוא יגנבו דים אם בצרים באו לך הלוא ישאירו עללות:
(ו) איך נחפשו עשו נבעו מצפניו:
(ז) עד הגבול שלחוך כל אנשי בריתך השיאוך יכלו לך אנשי שלמך לחמך ישימו מזור תחתיך אין תבונה בו:
(ח) הלוא ביום ההוא נאם יהוה והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו:
(ט) וחתו גבוריך תימן למען יכרת איש מהר עשו מקטל:
(י) מחמס אחיך יעקב תכסך בושה ונכרת לעולם:
(יא) ביום עמדך מנגד ביום שבות זרים חילו ונכרים באו שערו \{שעריו\} ועל ירושלם ידו גורל גם אתה כאחד מהם:
(יב) ואל תרא ביום אחיך ביום נכרו ואל תשמח לבני יהודה ביום אבדם ואל תגדל פיך ביום צרה:
(יג) אל תבוא בשער עמי ביום אידם אל תרא גם אתה ברעתו ביום אידו ואל תשלחנה בחילו ביום אידו:
(יד) ואל תעמד על הפרק להכרית את פליטיו ואל תסגר שרידיו ביום צרה:
(טו) כי קרוב יום יהוה על כל הגוים כאשר עשית יעשה לך גמלך ישוב בראשך:
(טז) כי כאשר שתיתם על הר קדשי ישתו כל הגוים תמיד ושתו ולעו והיו כלוא היו:
(יז) ובהר ציון תהיה פליטה והיה קדש וירשו בית יעקב את מורשיהם:
(יח) והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד לבית עשו כי יהוה דבר:
(יט) וירשו הנגב את הר עשו והשפלה את פלשתים וירשו את שדה אפרים ואת שדה שמרון ובנימן את הגלעד:
(כ) וגלת החל הזה לבני ישראל אשר כנענים עד צרפת וגלת ירושלם אשר בספרד ירשו את ערי הנגב:
(כא) ועלו מושעים בהר ציון לשפט את הר עשו והיתה ליהוה המלוכה: