למה פוליטיקאים מדברים בפה ופה, לב ולב, וסתרי רישא וסיפא

פשוט מאוד.

הנה דוגמא, מראש ממשלתם (כסלו תשפ”ד):

“אנחנו לא שואפים לכבוש את עזה, זו לא המטרה שלנו. אנחנו רוצים אחריות צבאית כוללת כדי למנוע את את התעוררות הטרור מחדש. המטרה שלנו היא לוודא שמה שקורה שם יהיה שונה. כדי לעשות את זה אנחנו צריכים לפרז את עזה. שחרור הפלסטינים מחמאס ייתן להם עתיד אמיתי. אנחנו צריכים כאן שינוי תרבותי. לא יכול להיות שייכנס לעזה ממשל אזרחי שלא יילחם בטרוריסטים ושיהיה מחויב למימון מחבלים במקום להילחם בהם”.

במקום שאין מתרגם, אפרש את כל הסתירות בדרך המתישב על הלב (מכאן ולהבא ולמפרע בדבריו ובדברי חבריו):

1. אל הגוים: תימכו בי. אני לצדכם.

2. אל היהודים: תימכו בי. אני לצדכם.

3. אל כל מי שיש לו איזה שהוא דעה: תימכו בי. אני לצדכם.

4. אל כל מי שאין לו איזה שהוא דעה: תימכו בי. אני לצדכם.

ולא קשיא, הא לן והא להו.

וק”ל ודו”ק ולק”מ.