בענין המצוה *לדבר* לשון הרע לתועלת

פ”ת או”ח קנ”ו:

“כל ספרי המוסר מרעישים העולם על עוון לשון הרע, ואני מרעיש העולם להיפך – עוון גדול מזה וגם הוא מצוי יותר, והוא מניעת עצמו מלדבר במקום שנצרך להציל עשוק מיד עושקו”

(העתקתי, לא בדקתי כעת.)