הנה עצור במילין לא אוכל
בס”ד, י”ז באייר תש”פ
שילהי ימי המגיפה, ל”ב למטמונים,
השי”ת יחיש ישועת עמו במהרה.
לכבוד ידידי משכבר, ה”ה רב ק”ק קהל חסידים בביתר ת”ו,
וראש בד”צ שערי משפט, הרה”ג מרדכי היילפרין שליט”א,
אחדשה”ט וש”ת
הנה עצור במילין לא אוכל, על אשר ראיתי חתימתו של כת”ר מתנוססת בראש כל חוצות מעל גבי מכתבו של חכם אחד שהקדיח תבשילו, ונתפס בבירור לאחר שהעיד במזיד ובמצח נחושה עדות שקר גמורה בביד”צ (בעדותו לפסול עדות של מתלונן כנגד מנהיג קהילת שובו בנים), והדברים הוכחו לחלוטין בבדיקת מעבדה למעלה מכל ספק שבעולם, אשר עפ”י הדין הוא (היינו החכם הנ”ל שהעיד עדות שקר) פסול כעת לעדות מהתורה, כדין “אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס”, ואף נפסל לעדות איסורין, וכ”ש שהוא פסול לדון, ואין לסמוך כלל על כשרות שנותן וכו’ [ולענין דיעבד כגון כלים הבלועים וכדו’ יש לעשות שאלת חכם], וכמו”כ הוא פסול להורות הלכה בכל ענין שהוא [ולענין הוראות שסמכו עליו בעבר (כמו במראות וכדו’) קודם שנתפרסם קלונו יש לעשות שאלת חכם כנ”ל], עד אשר ישוב בתשובה שלימה, יפייס למי שהעיד כנגדו, וגם יקבל עליו דברי חבירות בביד”צ, שאז לאחר תקופה שיתמיד בכשרות יהיה ניתן לשקול את השבת מעמדו ונאמנותו כבראשונה.
וע”כ לא אוכל להבין כיצד סובר כת”ר להיתר לחתום על כרוז הלכתי ביחד עמו, הלא אף אם לו יצוייר שהיה כל האמור במכתבו אמת לאמיתה של תורה, מ”מ הלא איסור גמור הוא לישב בקשר של רשעים, וכלשון רש”י בסנהדרין (כו ע”א) “קשר רשעים הוא – והיאך אנן סומכין על מנין זה לעשות כדבריהם ואפילו אי הן עושין עבור כדין וכדת אין השנה מתעברת על ידיהן דבעינן ב”ד נימנין וזה אינו מנין”, ובשו”ע (חו”מ סימן ז סעיף י) “דיין שיודע בחבירו שהוא גזלן או רשע אין לו להצטרף עמו”, והוא מלשון הרמב”ם (בהלכות סנהדרין פרק כב הלכה י).
עאכו”כ כאשר מוכח מתוכו של מכתב זה שכל מטרתו הינה לייצר חנופה עבור הרשע א”ב בעל הממון, שבכוחו לשחד רבים למען יעלימו עינם מפשעיו החמורים, אשר כבר נגלה קלונו לעיני כל העולם כאשר הינו מסית ומדיח לעבודת כוכבים ומזלות, כדרך הנוצרים הקתולים, באומרו לחסידיו לכוין בתפילתם כאילו מתפללים הם אליו רח”ל, שכביכול הוא וקוב”ה חד הוא עפ”ל, כפי שמאמינים הנוצרים הקתולים על אותו האיש ימש”ו, וגם נגלה לעיני כל העולם איך שעובר בידיו על אביזרייהו דעריות בבנות ישראל, מהם אף נשים נשואות רח”ל, וזאת מלבד מה שאיכא עדות גמורה של ע”א בצירוף עדות של שתי נשים כשרות על גילוי עריות ממש, שלדעת הרבה פוסקים סגי בזה, עאכו”כ כאשר כבר הורעה חזקת כשרותו ע”י הדברים שנגלו לעין כל, דוודאי שלכו”ע סגי בע”א בצירוף עם עדות של שתי הנשים.
ועל הכל הכביד גם כעת מה שהתברר לכל העולם על ניצול ועושק של אנשים חלכאים ונדכאים, שידוע מאמחז”ל ש”כל הגוזל פרוטה מן העני כאילו נוטל את נשמתו” [וכבר מפורש ברמב”ם בהלכות חובל ומזיק (פרק ח הלכה יא) ש”כל המיצר לצבור ומצער אותן” מותר למוסרו למלכות], הרי שהתגלמו במנוול זה כל שלושת עבירות החמורות שבתורה עליהם נאמר “יהרג ואל יעבור”, ואם אמרו חז”ל ש”כל מי שבידו למחות ואינו מוחה נתפס גם הוא על אותו עוון”, מה יהא על מי שלא די אשר אינו מוחה, עוד מחפה ומליץ זכות על הפושעים?!
ועוד נתגלגל כאן ענין נוסף, בבחינת עבירה גוררת עבירה, אשר אמנם קל הוא לאין ערוך ביחס לשאר הפשעים המוזכרים כאן לעיל, אך אי אפשר להעלים עין ממנו, אשר כידוע מרנן בעל הקובץ תשובות ובעל השבט הלוי ובעל היביע אומר היו בבחינת אבי-גדור בדור האחרון, והמה ראו כן תמהו על צעירים וצעירות אשר ירדו מדחי אל דחי כתוצאה מחשיפתם למכשירים סלולריים, ומחמת כך עמדו וגזרו בשנת תשס”ה בגזירה חמורה אשר לא יהין אף חרד לדבר השם להשתמש במכשיר סלולרי הכולל פונקציות תקשורת נוספות מלבד שיחה טלפונית רגילה, בלא שום כיתובים והודעות טקסט, וכ”ש בלא שום גישה סלולרית לרשת האינטרנט, אלא שלאחר פטירת שלושת הרועים זצ”ל מי יתן לנו תמורתם רבו בעולם בעלי הנאה (כלשון חז”ל בשילהי מסכת סוטה), וע”כ אין נח לקוב”ה בעולם (כדיעו”ש), ואקצר בזה, רק אציין שהדבר פשוט וברור שכשם שאין לקחת דיין בחושן משפט הנוטל רווחים באחוזים אם יפסוק לטובת העשיר בריבו, כך בלי ספק שאין לסמוך על דיין הפוסק לבטל תקנת הצבור כאשר הוא עצמו שותף על בסיס אחוזים אצל יצרני הפלאפונים המתחרים, ודי בזה לע”ע.
הנני המצפה ומייחל להשי”ת שיחיש ישועת עמו במהרה
מינאי הצב”י, פנחס שפירא, חופק”ק בית שמש ת”ו