Warning: The following is analytical.
ספר כוכבי אור, אנשי מוהר”ן אות כ’:
פעם אחת דבר עם איזה אנשים שהיו נוטים לדרכי החקירה, והתוכחו עמו אודות מאמר חכמינו ז”ל (ברכות יח:) “קשה רמה למת כמחט בבשר החי” כידוע שאלתם בזה והשיב להם מה שמובא בספרי אמת שלאחר מות האדם אף על פי שהנשמה יוצאת ממנו ואינו יכול לזוז בשום אבר, אף על פי כן נשאר בו קיסטא דחיותא, ובזה החיות הנשאר בו נרגש גם אחר כך צער הרמה ותולעה, ועוד בדבורים כאלה הסביר להם עד שהשתיקם ואחר שיצא מהם הלך עמו אחד מאנשיו והתחיל זה האיש לחזר לפניו כל דברי תשובתו שהשיב להם, ורמז להם שהוא נהנה מאד מה שסלק גם לו מלבבו המבוכה הנ”ל ענה ואמר לו מוהרנ”ת ז”ל בלשון תמה, גם אתה רוצה להבין בשכלך! אוי לאותה בושה, הלא כשרבותינו ז”ל אמרו “קשה רמה למת כמחט בבשר החי”, אני מאמין באמונה שלמה שהוא אמת ויציב ונכון וקים ואיני רוצה כלל להבין.
Approximate translation (from “Through Fire and Water“):
A group of skeptics once challenged Reb Nosson to explain the statement of our Sages that “When the worms bite into the body in the grave, it is as painful to the dead person as a needle in live flesh” (Shabbos 152a). “How is that possible?” they asked. Reb Nosson answered that there are three parts to the soul, the nefesh, ruach, and neshama. The Zohar teaches that although the neshama leaves the body at death, a minute portion of the nefesh remains to nourish the body until the Resurrection. Reb Nosson carried on in this vein until he satisfied the skeptics, who then left. One of Reb Nosson’s followers who was there at the time thanked him for the explanation, saying that he had also been bothered by this question. “You too?” said Reb Nosson. “You also want an intellectual explanation of what our Sages taught?” When our Sages make a statement I have complete faith that it is true, firm and established. I do not want to even think about trying to justify it intellectually!” (Kokhavey Or p.76, 20#).
I slightly differ.
There are two essential types of disagreement: Says who? and “You contradict what we know!”
In the above “question” on Chazal, one could either mean this Chazal contradicts some other explicit Chazal or verse, or one could mean this Chazal contradicts many verses and Chazals — so those other verses/Chazals “become” implicit — such that we left with absurdity as regards the collective body of tradition.
That’s one option. Or he could mean, “This doesn’t fit my prejudices. Who are Chazal, anyway?!” (God forbid!) such that we are left with arbitrariness.
The question, too, can be stated in either fashion for any number of reasons and yet still derive from the other emotion.
For example, Rashi Devarim 1:13 could have sacrificed brevity and quoted “Kol kevudah”, or sevara, or made explicit an Argument From Silence in the positive form. Instead, he just blurted:
הבו לכם אנשים חכמים ונבונים…
אנשים, וכי תעלה על דעתך נשים מה ת”ל אנשים צדיקים.
Going back to the story, they could have put the question in a faux-“scholarly”, but denser, persnickety form: “Ve’im Tomar, didn’t the Gemara Berachos on Amud Alef just differentiate between Tzaddikim and Reshai’m as regards the passuk והמתים אינם יודעים מאומה?
Veyesh Lechalek… Aval Yesh Lehakshos… Ve’od… Ve’od… Vechen… Umihu ha lo kashya…
But why bother? The question is obvious, even without a biological backdrop. Yes, the question was posed by shaky “skeptics”, but that doesn’t mean everyone bothered by the seemingly-same basic problem should be lumped with them!
Indeed, some say commentaries explain Rabbi Yochanan employed Lashon Tum’ah in Pesachim 3b:
הנהו תרי תלמידי דהוו יתבי קמיה דהלל וחד מינייהו רבן יוחנן בן זכאי ואמרי לה קמיה דרבי וחד מינייהו רבי יוחנן חד אמר מפני מה בוצרין בטהרה ואין מוסקין בטהרה וחד אמר מפני מה בוצרין בטהרה ומוסקין בטומאה אמר מובטח אני בזה שמורה הוראה בישראל ולא היה ימים מועטים עד שהורה הוראה בישראל.
Truth is, even the above distinction is not so clear. Even trying to reconcile various statements can be less an honest inquiry than an attack. One may soft-spokenly and gently note the seeming discrepancy between the plural tense in “נעשה אדם בצלמנו” versus “שמע ישראל השם אלקינו השם אחד”, and other מניה וביה “Bible Criticism”, humbly brow-bowed and opening with “Yelamdenu Rabbenu” and other such phrases, all the while chock-full of Hirhur Avoda Zara and/or Meharher achar rabo!
Conversely, one can inartfully puzzle about the logic (especially in Aggadeta) as a “לא למדתנו רבנו…?!” or “מקרא כתוב בתורה כך?” or “שבקה רבי עקיבא לחסידותיה” by a wise student who never says anything he didn’t hear from his rabbi (which the Chazon Ish in Kovez Iggros following Rabbi Chaim of Volozhin interprets as not saying that which his rabbi would not say).