Some writers regard unconverted Arabs being granted “Israeli” citizenship an absurdity.
They bristle when the “news” refers to “Israelis” harmed in an accident, without troubling to inform us whether or not they are Jewish.
And they are shocked when state media frame matters about whether or not “Israelis among wounded in California synagogue shooting that killed one”, instead of focusing on the murder of Jews (how many of those killed by the Germans were Zionist?!).
They are shaken and dismayed: Is this a Jewish state, or a cosmopolitan state?!
Nu-nu. So, what else is new?
Contra Meir Kahane, the fatal contradiction in the Israeli declaration of independence is not the words “Jewish” and “democratic“, but “Jewish” and “State“! Statehood is not Jewish, and cannot be made Jewish. So, it’s good the pretense is fading with time, but bad this is used as a weapon against Jewish identity, for actual Jews.
Let’s entirely separate Religion and State, and then separate Oxygen and State.
Humans have ordinal commonalities of varying strengths, to be treated in descending order. Unlike “טוב שכן קרוב מאח רחוק Tov shachen karov me’ach rachok“, State borders are forcibly chosen and stressed, slashing through voluntary lines of kinship: religious, familial, climate, business, etc.
See the following paraphrase of Rabbi Yitzchak Breuer zatzal defining Jewish peoplehood (source missing):
Typed up:
המנסח החריף והרהוט ביותר של עמדה זו הוא בלי ספק ד”ר יצחק ברויאר, ממנהיגי אגודת ישראל במחצית הראשונה של המאה ה-20, שאמנם לא הותיר חותם עמוק על היהדות החרדית, אבל היטיב לנסח את מה שאחרים אמרו במגומגם. ברויאר, שהגדיר את עצמו “יהודי-לאומי”, הגדיר עם כקבוצה של בני-אדם המאוחדים באמצעות בסיס-זהות לאומי. בסיס-הזהות הוא אוסף של מרכיבים משותפים: טריטוריה, שפה, תרבות עממית, היסטוריה וגזע. ואולם, עם ישראל באלפיים השנה האחרונות איננו מקיים את רוב המרכיבים הללו – ובכל זאת הוא עם. מדובר אפוא בחריג: בסיס-הזהות של עם ישראל איננו במרכיבים אלו, אלא במרכיב אחר – החוק שלו, חוק התורה. עם ישראל הוא אפוא עם התורה. והנה, המשיך ברויאר, באה הציונות ומנסה להעמיד לעם ישראל בסיס-זהות חדש, המבוסס על המרכיבים החילוניים הנזכרים. אלא שבבסיס-זהות חדש משמעו עם חדש. האסון שבציונות הוא אפוא בכך שהיא הופכת את העם היהודי לשני עמים – עם התורה ו”העם החדש”.
Claude translation:
The sharpest and most articulate formulator of this position is without doubt Dr. Yitzchak Breuer, one of the leaders of Agudat Israel in the first half of the 20th century — who, admittedly, did not leave a deep imprint on Haredi Judaism, but did an excellent job articulating what others had said only haltingly. Breuer, who defined himself as a “Jewish-nationalist,” defined a people as a group of human beings united through a national identity-basis. That identity-basis is a set of shared components: territory, language, folk culture, history, and race. Yet the Jewish people, over the last two thousand years, has lacked most of these components — and is nonetheless a people. This, then, is an exception: the identity-basis of the Jewish people lies not in those components but in a different one — its law, the law of the Torah. The Jewish people is thus the people of the Torah. And now, Breuer continued, Zionism comes and tries to establish a new identity-basis for the Jewish people, built on the secular components just listed. But a new identity-basis means a new people. The tragedy of Zionism, then, is that it turns the Jewish people into two peoples — the people of the Torah, and “the new people.”
End.
The “Canaanites” won.