I was recently wondering about this until I encountered several Jews I do not suspect of studying the laws of Lashon Hara (and not because they remember them from the sugyos!).
Their lives resembled the comical drama described in Chafetz Chaim’s preface in a footnote:
ודע, דאצל הולכי רכיל מצוי מאד לאו זה, על ידי מה שקורין בלשון אשכנז “אויס פירין”. ואסביר לך זה בלשון הקדש כדי לידע כמה לאוין דאוריתא באין על ידי מדה גרועה הזו. והוא, כשיספר לו ראובן לשמעון – לוי דבר עליך לפני כך וכך, (ותכף עובר ראובן בזה על לאו ד”לא תלך רכיל בעמך” ושאר לאוין ועשין וכנ”ל), ושמעון מאמין לדבריו, (והוא עובר על לאו ד”לא תשא שמע שוא” ושאר לאוין ועשין וכנ”ל), ואחר כך כשפוגע שמעון בלוי, הוא מתחיל לחרפו ולבזותו, (והוא עובר בזה על לאו “ולא תונו איש את עמיתו”, דכי משום שהוא מקבל לשון הרע עליו וחושב שהוא דבר עליו לשון הרע, התר לו להונות אותו?) ולוי עומד ומשתאה, על מה ולמה אתה מחרפני? עד ששמעון בכעסו מספר לו, למה גנית אותי לפני ראובן? וכי סבור אתה שאיני יודע, והלא ראובן ספר לי. (ועובר הוא גם כן על לאו ד”לא תלך רכיל” וגו’, כמו שמפרש בכל הפוסקים דקאי על אמת), והוא מתרץ את דבריו לומר, כי שקר ענה בי ראובן לפניך, וחנם חרפתני.
ואחר כך כשפוגע שמעון בראובן, היצר מסיתו לגמר עוד הענין הרע הנ”ל בכי טוב ואומר לו, מפני שקרנותך הסיתני לבלע את לוי חנם, והלא הוא אומר, לא היו דברים מעולם, ועברה גוררת עוד עברה, ואומר לו ראובן לשמעון, לך עמי ותראה שאני אומר אלו הדברים בפניו ממש, ומסתמא הבא לטמא פותחין לו, והולך עמו ופוגע בלוי ואומר לו שמעון לראובן, אמר בפניו. ומלביש את עצמו במדת העזות לאמר, אתה דברת עליו לפני כך וכך, (והוא עובר עוד הפעם על לאו ד”לא תלך רכיל”, וכנ”ל אף על אמת), ותכף מתלבן פני לוי, (ועובר ראובן גם כן על לאו ד”לא תשא עליו חטא” וכנ”ל), ולוי משיב, אמת דברתי, אבל לא באפן זה ובנגון זה אמרתי, כידוע, כי כמה דברים משתנין בתנועה אחת, ושמעון משיב, עתה אף אם תכחיש אלף פעמים לא אאמינך, אחרי שאמר הדברים בפניך (ועובר גם כן עוד על לאו ד”לא תשא שמע שוא” כמו שאברר לקמן, שמן התורה אסור להאמין בשום אפן, וכי מפני שהרשע הזה הלביש את עצמו במדת החצפה והעזות ואמר בפניו, התר לאו ד”לא תשא שמע שוא”, וכמו שיברר לקמן, אם ירצה השם, בכלל ז’ סעיף ב’).
הנך רואה, שכמה מהלאוין הנ”ל באו מצד אהבת המדה הגרועה הנ”ל, שאלו היה ראובן זה הולך בדרכי השם יתברך, היה לו לשתק ולקבל על עצמו חשדו של שמעון, שיחשדהו לשקרן בענין לוי, ולא לילך עם שמעון אצל לוי ולהוסיף עונות על עונו הראשון דרכילות. ד’ ישמרנו ממדה הגרועה הזאת.
Yes, really.