How Rabbi Tzvi Kushelevsky Found His Second Shidduch

Copied from… somewhere (I was granted permission to copy this so long as I DON’T give any credit. Ha, my reputation precedes me…):

A Shidduch in the Blink of an Eye

The shidduch process can be very frustrating, waiting for suggestions, waiting for responses. Sometimes, things look like they are going so well, and all of a sudden, everything falls apart. Sometimes, after waiting a long time, a prospective shidduch is finally set up. The girl begins getting excited, hoping this could be the one. Then, on the day they are supposed to meet, the boy calls in sick and somehow never follows through.

Getting rejected or overlooked is considered tremendous yesurin. We don’t know why people have to experience them, but for sure, they are accomplishing so much through their experience. Every moment of waiting is accomplishing different types of tikkunim that will benefit them for all eternity. As hard as it is to imagine, everything is happening exactly the way Hashem wants it to happen, for the person’s benefit.

If the person can stay strong in their emunah and trust that they are in Hashem’s loving hands, the value of what they are experiencing will become exponentially greater. No matter how long it has been or how bleak it seems, we must always have the emunah of ישועת ה’ כהרף עין -everything can change in the blink of an eye. Salvation can literally come at a moment’s notice. Part of a person’s responsibility as a God-fearing Jew is to always have hope that salvation could come instantly.

The Jewish world was overjoyed when we found out last year that a Rosh Yeshiva in Israel had his first baby at the age of 88. The Rosh Yeshiva had lost his first wife in 2015 and then, at the age of 82, remarried a woman in 2018 who was more than 30 years younger than him. Six years later, she miraculously gave birth to a healthy baby boy. The Rebbetzin told the incredible story of how this shidduch took place at a massive gathering in Lakewood, and Rabbi Binyamin Prusansky related it in his new book, Living with Miracles.

After marrying late and having a family, she found herself alone again. She was nearly 50 years old and had one dream: to marry a talmid chacham. She strengthened her emunah and prayed to Hashem to make it happen.

In the meantime, she dedicated a sefer on tefilla as a zechut for herself and others, written by Rabbi Daniel Travis. She was hoping to get married within the year, but as the end of the year approached, not one shidduch had been suggested to her.

One Erev Shabbat, she brought her son to the orthopedist to have his cast removed. On her way into the building, she slipped and fell down a flight of steps. She hobbled into the office and was told that she had pulled some tendons and might have a hairline fracture. When she arrived home, she sat in the kitchen and elevated her leg, resting her foot on a chair while her children prepared for Shabbat.

As she sat there, she noticed her diary on the kitchen table. Skimming through it, she came to a notation she had made for Tu B’Av, which was just two weeks away. The date was circled, and written on the page were the words, Im Yirtzeh Hashem, My Wedding Day. Sitting there with her injured foot, just two weeks away from what she so fervently believed would be her wedding day, she felt dejected.

She had worked so hard on her bitachon. How could this be the outcome? But then she caught herself and said, “Hashem can do anything. I need to remain hopeful—Hashem could bring me a shidduch in the blink of an eye.” That Shabbat, she focused her thoughts and heart on building her confidence that Hashem could answer her tefillot כהרף עין.

On Motza’eh Shabbat, a shadchan called with a suggestion—it was the Rosh Yeshiva. The shadchan said what set her resume apart from others was that Rabbi Daniel Travis, a student of the Rosh Yeshiva, was listed as one of her references. Rabbi Travis read to the Rosh Yeshiva the dedication she had written in his sefer, which expressed her profound love and support for Torah. Those words convinced the Rosh Yeshiva that he had found his zivug.

Their meeting took place during the Nine Days. About thirty minutes into their conversation, the Rosh Yeshiva asked her, “What date would you like the wedding to be?” Unprepared for the question, she steered the conversation in a different direction. But then, ten minutes later, he asked again, and again she diverted the discussion.

A few minutes later, he asked her if she wanted to get married, to which she replied, “Yes.”

“So when do you want the wedding to take place?” he asked.

She said, “Tu B’Av is a beautiful day to get married.”

“Tu B’Av it is,” the Rosh Yeshiva answered. And eleven days later, their wedding was held.

It had seemed like salvation was far off. But the Rebbetzin renewed her strength in believing in ישועת ה’ כהרף עין, and amazingly, she was married on Tu B’Av, just as she had hoped.

שעבוד למדינה = עבודה זרה, ולכן יצר האדם *אינו* רוצה חירות

כן משמע בכמה מקומות. וכגון בספר שמואל, שהיו ישראל חפשים בארצם מעול מלכות בימי השופטים, ובקשו מלך כי זה בעצמו ע”ז (שנא’ לא אותך מאסו וגו’), וכן אמרו חז”ל שבחרו בירבעם בן נבט כדי לעבוד ע”ז, ואכמ”ל.

וז”ל מכילתא (לגבי הקרבת קרבן פסח ועזיבת ע”ז): 

רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (שמות ו’ ט’) “וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה.” וְכִי יֵשׁ לָךְ אָדָם שֶׁהוּא מִתְבַּשֵּׂר בְּשׂוֹרָה טוֹבָה וְאֵינוֹ שָׂמֵחַ? נוֹלַד לָךְ בֶּן זָכָר, רַבָּךְ מוֹצִיאָךְ לְחֵרוּת, וְאֵינוֹ שָׂמֵחַ? אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר “וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה”? אֶלָּא שֶׁהָיָה קָשֶׁה בְּעֵינֵיהֶם לִפְרֹשׁ מֵעֲבוֹדָה זָרָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (יחזקאל כ’ ז-ט) “וָאֹמַר אֲלֵהֶם: אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם אַל תִּטַּמָּאוּ. וַיַּמְרוּ בִי וְלֹא אָבוּ לִשְׁמֹעַ אֵלַי, אִישׁ אֶת שִׁקּוּצֵי עֵינֵיהֶם לֹא הִשְׁלִיכוּ, וְאֶת גִּלּוּלֵי מִצְרַיִם לֹא עָזָבוּ, וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם, לְכַלּוֹת אַפִּי בָּהֶם בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם. וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי, לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֵמָּה בְתוֹכָם, אֲשֶׁר נוֹדַעְתִּי אֲלֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.” וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (שמות ו’ י”ג) “וַיְדַבֵּר י”י אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן, וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”, צִוָּם לִפְרֹשׁ מֵעֲבוֹדָה זָרָה.

למה אנחנו מתנגדים ל’עסקה’?‎ – הר”ח אינהורן

חברים יקרים

מה ענין ‘קדושת ציון’ אצל התנגדות ל’עסקה’?

מדוע פרסמנו כבר כמה מאמרים, המוכיחים כי היא אינה לדעת תוה”ק?
וכי אנו יודעים את הפרטים כולם?

לא, איננו יודעים!
ההתייחסות היא רק ל’תורה’ שבדבר,
כי אנחנו מבטאים את ההבנה הבהירה, שאין זה איזה ‘מקרה’
שכמה יהודים בצרה ובשביה רח”ל
אלא יש כאן מלחמה ארוכה וקשה, על ארצנו הקדושה, ועל אמונת היחוד,
מצד אחד בני ישראל השבים לנחלת אביהם, ממ”ה,
ומסטרא אחרא, מאמיני אל-הי האכבר (העכבר), שעושים הכל להורישם,
והכל זה אומר, להרוג לטבוח, לבזוז ולחלל את קדושת נשות ישראל,
ועל כולנה, מצאו הם ‘נשק’ ‘יעיל’ מבחינתם, רח”ל, להשיג מטרתם האיומה,
והיא ‘חטיפה’ של יהודים,
ועל ידי זה להכניע בניו של מקום, וכביכול לבטל את השבועה אשר נשבע לאבותינו, היל”ת.
וכבר הוחזק הדבר, לפי כל גדרי חזקה של תוה”ק,
ששחרור כזה, מביא להרג, מוות, וכל מרעין בישין,
ומעמיד בסכנה איומה, את כל יושבי אה”ק,
והמה, המפלצות, מתמלאות עזוז וגבורה, לחטוף יותר ויותר,
ולהגביר חיילים לרצח ודם.
וגם מי שלא מבין את התוצאות בצורה ברורה, וכמו שאמרו חז”ל איזהו חכם הרואה את הנולד,
מ”מ הרי גם אין חכם כבעל הניסיון!
והן החטופים של עכשיו, עם שאר דם ישראל שנשפך כמים, בשמחת תורה,
באו כתוצאה מהעסקה הקודמת לשחרור מחבלים ‘עסקת שליט’
והכלל הוא פשוט, כל עסקה! שמסקנתה היא ש’שווה’ לחטוף יהודים, רח”ל,
מביאה לכלל סכנה נוראה והיא אסורה!
מה עוד שמאי חזית דהאי דמא סמיק טפי, ומי התיר להרוג את היהודים שימותו כתוצאה מהעסקה?
ועל כולנה, שעכשיו עוד הרימו יד להביא בסכנה את הניצחון במלחמה,
וברור לכל, משמעות הפסד במלחמה, שמתיר דמי ישראל כאילות וכצבאות השדה,
ואם לא די לנו שאיננו ממיתים את המחבלים כדעת תוה”ק, אלא שאפילו העונש הקל, של בית הסוהר, אין לו משמעות עוד,
וכל תאב רצח, ידע נאמנה כי ישוחרר בעסקה זו או אחרת.
על כל אחד לשאול את עצמו,
אם הוא חושב שאפשר לשחרר את הרוצחים הללו ליהודה ושומרון,
האם הוא היה מוכן לקבל אותם אצלו,
האם העיריות שלנו בציבור החרדי, כבר הודיעו כמה מחבלים הם מוכנים לקלוט?
הלא אז היה קם קול זעקה, ובצדק,
ומדוע לשחרר חיות טרף אלו,
בלב הארץ יהודה ושומרון, ליד מוסרי הנפש על ארצנו הקדושה, חלילה שפיר דמי?
ולכן, עסקה שה’מחיר’ שיכול לצאת ממנה הוא:
דם יהודי
שישפך על ידי המחבלים המשוחררים, ועל ידי המוטיבציה המחודשת של ארגוני הטרור,
חטופים נוספים
וחוזר חלילה, שיחטפו כתוצאה מה’ליגרבו ולייתו’ שהיא ההבנה ש’שווה’ לחטוף יהודים,
ואף מביאה סיכון לכל הישוב היהודי בארץ הקודש,
אז התורה אומרת, לא!
מה גם, שב’עסקה’ זו מוסיפים חטא לסכן יותר את שאר החטופים שבידיהם.

ושימו לבבכם אל דברי ישעיהו נביא ה’ במילים הממשיכות את הפטרת השבוע פרשת שמות,
ההפטרה בה קוראים אנו על המאבק מול ישמעאל הרוצה להתבסס על זכות אברהם,
אך רוב חטאיו כבר הפילו העץ, וביבש קצירה תשברנה נשים באות מאירות אותה כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עשהו ויצרו לא יחננו,
והיה ביום ההוא יחבט ה’ משבלת הנהר עד נחל מצרים,
וראה זה פלא, שההמשך של פסוקים אלו הופיעו בלימוד היומי של ה’חק לישראל’ אתמול יום ה’!
​​​​​​​

וזה דבר ה’ אל ישעיהו (כ”ח):
לָכֵ֛ן שִׁמְע֥וּ דְבַר־ה’ אַנְשֵׁ֣י לָצ֑וֹן מֹֽשְׁלֵי֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אֲשֶׁ֖ר בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃
כִּ֣י אֲמַרְתֶּ֗ם כָּרַ֤תְנֽוּ בְרִית֙ אֶת־מָ֔וֶת וְעִם־שְׁא֖וֹל עָשִׂ֣ינוּ חֹזֶ֑ה  שׁ֣וֹט שׁוֹטֵ֤ף
כִּי־יַֽעֲבֹר֙ לֹ֣א יְבוֹאֵ֔נוּ כִּ֣י שַׂ֧מְנוּ כָזָ֛ב מַחְסֵ֖נוּ וּבַשֶּׁ֥קֶר נִסְתָּֽרְנוּ׃  
לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲ-דֹנָ֣י א-להים הִנְנִ֛י יִסַּ֥ד בְּצִיּ֖וֹן אָ֑בֶן אֶ֣בֶן בֹּ֜חַן
פִּנַּ֤ת יִקְרַת֙ מוּסָ֣ד מוּסָּ֔ד הַֽמַּאֲמִ֖ין לֹ֥א יָחִֽישׁ׃ 
וְשַׂמְתִּ֤י מִשְׁפָּט֙ לְקָ֔ו וּצְדָקָ֖ה לְמִשְׁקָ֑לֶת וְיָעָ֤ה בָרָד֙ מַחְסֵ֣ה כָזָ֔ב וְסֵ֥תֶר מַ֖יִם יִשְׁטֹֽפוּ׃
וְכֻפַּ֤ר בְּרִֽיתְכֶם֙ אֶת־מָ֔וֶת וְחָזוּתְכֶ֥ם אֶת־שְׁא֖וֹל לֹ֣א תָק֑וּם.​​​​​​​ובתרגום יונתן שם:
בְּכֵן קַבִּילוּ פִּתְגָמָא דַיָי גַבְרִין רַשִׁיעִין שִׁלְטוֹנֵי עַמָא הָדֵין דִי בִירוּשְׁלֵם:
אֲרֵי אֲמַרְתּוּן גְזַרְנָא קְיָם עִם קְטוֹלָא וְעִם מַחְבְּלָא עֲבַדְנָא שְׁלָמָא
מְחַת סַנְאָה אֲרֵי תֵיתֵי עֲלֵיכוֹן כְּנַחַל מַגְבַּר דְאַתּוּן אָמְרִין לָא תֵיתֵי עֲלָנָא אֲרֵי שַׁוֵינָא בִּכְדִיב רָחֲצָנָנָא וּבְגִין שִׁקְרִין אִטַמַרְנָא:
בְּכֵן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱ-לֹהִים הָא אֲנָא מְמַנֵי בְצִיוֹן מֶלֶךְ מֶלֶךְ תַּקִיף גִיבַּר וְאֵימְתָן אַתְקְפִינֵהּ וְאַחְסְנִינֵהּ אֲמַר נְבִיָא וְצַדִיקַיָא דְהֵימָנוּ בְאִלֵין בְּמֵיתֵי עָקָא לָא יִזְדַעְזְעוּן:
וֶאֱשַׁוֵי דִינָא תַקִין דְאֶטַמַרְתּוּן כְּחוּט בִּנְיָנָא וּזְכוּתָא כְּאֶבֶן מַשְׁקוּלְתָּא וְיִדְלַק רוּגְזִי בְּרוֹחֲצָן כִּדְבֵיכוֹן וְעַל דְאִטַמַרְתּוּן מִן קֳדָם מְעִיקָא יַתְכוֹן עַמְמַיָא יִגְלוֹן:
וִיבַטֵל קִיָמְכוֹן דְעִם קָטוֹלָא וּשְׁלָמְכוֹן דְעִם מְחַבְּלָא לָא יִתְקַיָם.