וְאַתֶּ֞ם הָרֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ עַנְפְּכֶ֣ם תִּתֵּ֔נוּ וּפֶרְיְכֶ֥ם תִּשְׂא֖וּ לְעַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל

ט”ו בשבט ומשמעותו בימינו
יום רביעי, י”ד שבט התשפ”ה
הערב יחול ט”ו בשבט, ובעוד בדורות עברו, עת ישבו ישראל בגולה, היו מתרפקים על העבר ונזכרים בערגה בארץ הטובה שהנחיל לנו הבורא ושגלינו ממנו בעוונותינו, כיום ניתן לשמוח ולראות בטובה הגדולה שזכינו לה בדורות האחרונים, אחר שהתקיימו פשוטו כמשמעו דברי רבותינו על הפסוק ביחזקאל (לו ח) – “וְאַתֶּ֞ם הָרֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ עַנְפְּכֶ֣ם תִּתֵּ֔נוּ וּפֶרְיְכֶ֥ם תִּשְׂא֖וּ לְעַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֥י קֵרְב֖וּ לָבֽוֹא”, ועל פסוק זה אמר רבי אבא במסכת סנהדרין צח. – “אין לך קץ מגולה מזה”.
האמת, שבימינו זה קצת משעשע להביא ראיה מפריחת הארץ ולבלוב עצי הפרי לכך שאנו מצויים בתקופה האדירה של קיבוץ גלויות, משום שיושבים כאן מליונים רבים של יהודים, ויתכן מאד וגם הגענו כבר למצב בו רוב יושביה עליה, ואם לא – אז תוך שנים ספורות זה יקרה. אם לפני מאה שנה יכל מרן רבי יוסף חיים זוננפלד להתמוגג מפריחת הארץ ולומר שזהו סימן לחפץ ה’ בגאולה ההולכת ומתקרבת, על-אף שרוב מוחלט של העם טרם שב בימיו – כיום כבר אין צורך להביא ‘ראיה’ מהעצים והפרות, משום שהעם כבר חזר, ואותם עצים משמשים אותנו לבנין הארץ ולישיבתה.
פריחת הארץ אחר שהייתה שרויה בעלטה במשך קרוב לאלפיים שנה עת גלינו ממנו, ואף אומה אחרת לא הצליחה להצמיח בה דבר – היא עדות מוצקת לקיום הבטחת התורה ולהתגשמות דברי נביאינו. הפסוק שהביאה הגמרא מיחזקאל ודברי רבי אבא ביחס אליו מעידים כאלף עדים על כך שיש מנהל לבירה, יש מנהיג להיסטוריה, יש תכלית לאנושות ויש יעוד לישראל. כל אותו פרק ביחזקאל מחייב לימוד מעמיק של כל אחד מאתנו, וההמשך שלו – אותו אנו מפטירים בפרשת פרה – מדבר ישירות על תקופתנו, בה עם ישראל לא שב לארצו מחמת זכויותיו, אלא על-אף עוונותיו.
כאן טמון הפתרון לשאלה הגדולה כיצד נעשה קיבוץ הגלויות בימינו דווקא בידי פורקי עול, וכיצד אין הדבר סותר את העובדה, שזהו מהלך שמימי להבאת גאולתנו השלמה. אל לנו להתבלבל ולדחות את המתנה האדירה שנתן לנו ה’ – ריבונות יהודית ואפשרות לכל יהודי לבוא לארץ – רק משום שהגענו לכך בזכות הברית עם בורא עולם על-אף מגרעותינו הרבות. אדרבה, הדבר מחייב אותנו ביתר שאת לאמץ את אותה ברית. ואכן, בהמשך דבריו, אחרי ההפטרה של פרשת פרה, מגיע חזון העצמות היבשות, בו רואים להדיא כיצד הגוף תחילה קורם עור וגידים, ורק אחר-כך מגיעה הרוח ונותנת חיים אמיתיים באותו גוף. אותה רוח – היא תשובת עם ישראל אל א-להיו, וזכינו בדורנו כבר לראות את התהליך הולך ומתקדם, כאשר מאות אלפים כבר שבו לצור מחצבתם, ועוד היד נטויה.
כשנשב לאכול ולהתענג מפירות ארצנו, נודה לה’ על חסדו הגדול ונחזק את עצמנו להמשך התהליך, עד שנזכה לגאולתנו ולפדות נפשנו, להביא ביכורים בשמחה לבית ה’ א-להינו.

הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת: 1@קריאתשמע.ישראל

שיעור קצר ביחסים בינלאומיים לאור התורה – יהודה אפשטיין

בעקבות פגישת ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, רואים את התגשמות הפסוק “פלגי מים לב מלך ביד ה’ על כל אשר יחפץ יטנו” (משלי כא א). וכתב רבנו יונה על פסוק זה – “על כן ראוי שתהיה מגמת פני הלבבות ליראה את ה’, ולא ליראת חמת המלך. ומה’ יבקש רחמים ואליו יצפה וישא עיניו, כי הוא המטה לב המלך לכל אשר יחפוץ, כאשר יטה אדם פלגי מים לכל מקום שיצטרך להטותם”. [במאמר מוסגר אציין, כי ה’פסוק’ שנוהגים תמיד לצטט בהקשר זה – “לב מלכים ושרים ביד ה'” – אינו קיים בתנ”ך, ואודה למי מהקוראים שיאיר את עיני כיצד הפך ביטוי זה ל’פסוק’ השגור בפי כל…].

רבנו יונה מעמידנו על יסוד גדול, שבתרגום לשפה אקטואלית הוא בעל חשיבות קריטית לקיומנו. העולם סובר שביידן מחליט, שטרמאפ מחליט, שפוטין מחליט, שאובמה מחליט, שקלינטון או בוש מחליטים. אולם השקפה זו מוטעית. כאותו פלג מים, שאין לו רצון משלו – כך ה’ מטה את רצונם של מלכי האומות וראשיהם. ממילא, ככל שנירא מפני ה’ ונצמד ליעוד שהועיד לנו בעולמו – כך יטה את לבם לכיוון הנכון וכך יסדר את המערכות המדיניות בהתאם לצרכינו.

דונלד טראמפ מדבר כעת על עקירת האויב העזתי מארצנו. אילו רץ לבחירות בארץ, ולא לנשיאות ארה”ב, היה נפסל מלהתמודד בבחירות, ואולי היה מוצא את עצמו לצדו של מיכאל בן-ארי על ספסל הנאשמים בעוון ‘הסתה לגזענות’. אך החשוב לעניננו הוא, שאילו בישראל הייתה מדיניות ברורה של שאיפה לגרש את האויב העזתי – ולא רק העזתי, אלא את האויב הערבי בכל רחבי הארץ, כולל המסוכנים ביותר, הלא הם ‘ערביי ישראל’ – אזי אין כל ספק, שהדבר היה מתבצע, וההשלמה האמריקאית עם המהלך הייתה מגיעה אם לא במוקדם, אז במאוחר, כמו שרואים עכשיו, גם אחר שאף מנהיג ישראלי לא העז להעלות את ההצעה על דל שפתיו.

לעומת זאת, כאשר בישראל דברו על ‘שלום תמורת שטחים’ ורעיונות הרסניים מהסוג הזה, נמצא כבר הנשיא האמריקאי וה’פרטנר’ הערבי המתוחכם שיוציא את הדברים לפועל, ותוצאות המהלך כתובות בדם ובדמעות של אלפים ורבבות.

משמעות הדברים היא, שהמערכת הבינלאומית היא דינמית ומלאת אינטרסים שעולים ויורדים, משתנים ומתחלפים. הברית שלנו עם בורא עולם, לעומת זאת, היא דבר נצחי, שאמור להיות מוצק ויציב הרבה יותר מכל תהליך מדיני הקשור ליחסים בינלאומיים. ממילא, אם רק נדבק בברית עם בורא עולם – לא בברית האסטרטגית עם ארצות הברית – אז אין כל ספק, כי ביום מן הימים המערכות המדיניות תסתדרנה באופן שתואם את היעוד שלנו – כיבוש הארץ כולה, סילוק האויב מארצנו, הקמת ממלכת התורה וכינון בית חיינו ותפארתנו. רק אם נדע לומר ‘לא’ כאשר תובעים מאתנו דברים הפוגעים בברית שלנו עם בורא עולם – ובכלל זה לעסקת החטופים האומללה, גם כאשר זה מגיע מכיוונו של טראמפ – אז נזכה, שה’ יטה את לב המלכים כפלגי מים לכיוון בו אנחנו מעוניינים.

יהיו דברי רבנו יונה אור לנתיבותינו, ונזכה להלך על בימת ההיסטוריה כבניו בחיריו של מקום, לקיים את הברית הנצחית שלנו אתו ולירוא אך ורק מפניו. השכר – מובטח!