פייגלין: 600 ימים למלחמה – והיא עדיין לא התחילה
פוסט שכתב משה פייגלין (קבלתי):
שלושה לוחמים נפלו אתמול.
והשאלה איננה איך – אלא למה.
סמ”ר ליאור שטיינברג, סמ”ר אופק ברהנה וסמ”ר עומר ואן-גלדר השם יקום דמם.
שלושה מטובי בנינו.
שלושה גיבורים.
שלושה שמות – לעוד יום שבו הנהגה ללא זהות שולחת את טובי בניה למסור את נפשם כדי לחזור ל 6 באוקטובר.
שלוש משפחות חדשות שהצטרפו למשפחת השכול הקדושה והכואבת.
הם לא נהרגו בגלל “טעות בזיהוי”.
הם לא נפלו בגלל “מורכבות השטח”.
הם נפלו – כי אין הכרעה.
כי אין חזון.
כי אין זהות.
במקום לנצל מיד את ההזדמנות הנוראה, לזרוק לפח את הסכמי אוסלו הארורים, לכבוש מיד את כל עזה, לגרש לכל הרוחות את כל האוייב העזתי להקים את גוש קטיף ואת עזה העברית – חיכינו לנושאת המטוסים שתבוא ותושיענו…
600 ימים למלחמה – ולמעשה, היא עדיין לא התחילה.
במקום להכות באויב, אנחנו מקיזים את דמנו בתוך שיח אינסופי על מתווים, הפסקות אש, וסיוע הומניטרי לאויב –
בסבב משודרג שלעולם לא יגמר.
אנחנו משלמים בדם בנינו כדי להישאר בתוך אשליית אוסלו.
ממשיכים להתנהל בלי זהות במקום להנהיג לאורו של חזון.
במקום לסגור את הברז של הסולר, של המים והחשמל – סוגרים את הברז של השכל הישר.
במקום להכות בלב האויב – אנחנו מתנצלים על עצם קיומנו.
אני לא מוכן לקבל את זה.
לא מוכן להתרגל לשכול, להתרגל לסבב, להתרגל לשקר.
ליאור, אופק, עומר הי”ד – נפלו על קודש הקודשים של העם הזה.
ואם לא נקום ונתעשת, הם לא יהיו האחרונים.
הגיע הזמן להפסיק את הסבב – ולהתחיל במלחמה אמיתית.
מלחמה עם מטרה. עם זהות. עם צדק.
מלחמה שנלחמים כדי לנצח – לא כדי להסתובב סביב עצמנו עד שייגמר לנו הכוח.
יהי זכרם ברוך.