Hyehudi.org

Watch Rabbi Avi Grossman’s beautiful, first YouTube video for Yeshivas “Torah Lemaaseh” here.

Great production!

עי’ רי”ף (י”ג א’ מדפי הרי”ף), וע”ל שם דה”טעם” הוא שמא ימשך, ובקו’ הז”ה שם, והר”ן בדף י”ג א’ כיון אליו באומרו “וחלקו עליו”. והר”ן עצמו נמשך אחריו, ולכן דן אם שייך טעמא דשמא ימשך טפי בקטנה מבגדולה. ולפ”ז גם שייך ספיקו של הרע”א שהובא בבה”ל סי’ תרל”ד. וכן משמע גם לשון הרמב”ם פ”ו ד”אסור, ולכן אינה סוכה”. והסביר הר”ן בדברי הרי”ף, דכיון דתנינן בהדדי, על כן נפסק בתרוייהו בשווה – דהיינו כבית שמאי.

ובסברא מוזר לומר דחיישינן למשיכה בסוכה קטנה, דלא מצינו שחילקו בדפנות סוכה קטנה בין פתוחה לסתומה, ותמוה לחוש שינטוש סוכתו לגמרי עבור שלחנו. וזה גם נגד פשטות  הגמרא, וכמו שציינו הר”ן והרא”ש.

וז”ל רבנו המלחמות (וכיון לו בערוך לנר מדנפשיה), טעמא דב”ש בסוכה קטנה נמי הכי הוא (כו’), וכל שכן הוא, דכיון שאין לו מקום בסוכתו להניח בו שלחנו, פסולה. שאם מניחו בחוצה לה, ימשך אחר שלחנו אפילו לישן ולשנן ולטייל בה או לאכול ופתו בידו.

ולפיכך היא פסולה, שכל שאינה ראויה לאכילה כדרכה ולכל מילי דסוכה אינה סוכה [והא דפליגי בתרתי, גדולה להודיעך כחן דב”ש, קטנה להודיעך כחן דבית הלל], ומיהו תרוייהו משום שמא ימשך. ואביי דאוקמה בשיטה כו’ [סבירא ליה דמשום קבע, ואנן לא קיי”ל הכי, זה תורף דבריו]. ע”כ.

וכן משמע קצת לשון השו”ע ד”אין כאן סוכה”, ולא משום איסור על הגברא.

I doubt we need to post on Chol Hamo’ed.

We resume on 25 Tishrei, (15.10).

You don’t come for the art, but here:

דרשות הר”ן, הדרוש העשירי:

ועתה ישראל מה ה’ אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה’ אלהיך בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה’ אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך, לשמור את מצות ה’ ואת חקותיו אשר אנכי מצוך היום לטוב לך.

פרשה זו דבוקה וקשורה עם שלמעלה ממנה, כי בתחלה הזהיר את ישראל על שני דברים, האחד שלא יתלו הצלחתם בכחם ועוצם ידם. והשני שלא יתלו כבוש הארצות בזכותם. כי למעלה מזה אמר: פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת ובקרך וצאנך ירביון וגו’, ואמרת בלבבך חכי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה, וזכרת את ה’ אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. רצה בזה, כי עם היות שאמת הוא שיש באישים סגולות מיוחדות לדבר מהדברים, כמו שיש אנשים מוכנים לקבל החכמה, ואחרים מוכנים לשית עצות בנפשם לאסוף ולכנוס, ולפי זה יהיה אמת בצד מה, שיוכל העשיר לומר כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה. עם כל זה, עם היות שהכח ההוא נטוע בך, זכור תזכור שהכח ההוא מי נתנו אליך ומאין בא.

והוא אומרו: וזכרת את ה’ אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. לא אמר “וזכרת כי ה’ אלהיך נותן החיל”, שאם כן היה מרחיק שהכח הנטוע באדם לא יהיה סבה אמצעית באסיפת ההון, ואין הדבר כן, ולפיכך אמר, כי עם היות שכחך עושה את החיל הזה, תזכור נותן הכח ההוא ית’.

דברי הר”ן הללו אינם מתאימים לעיוות החרדי הקלאסי לפסוק הזה, ומסריו (המשמש נגד צבא בזה”ז, יד ישראל תקיפה, עבודה לפרנסה, ועוד). הרב ברנד ביאר זאת כמה פעמים; אינני זוכר אם הביא ראיה גם מכאן.