לאמר לאסורים צאו

בוא נאמר…

בוא נאמר שאם היהודים בחו”ל היו מבינים שכבר הקמת מדינה יהודית הוא בגדר נס וקיום הבטחת ה’ להחזיר את עמו לארצו, היו מודים לנס הזה והיו מזמן מצטרפים.

בוא נאמר שמלכות בית דוד נגזלה, וכך משמע מדברי חז”ל [סנהדרין וסוטה מ’ ע”ב]: “מלכות תהפך למינות”. מתקופת חז”ל עד לפני 70 שנה, לא היתה מלכות פה בארץ. טעות לחשוב על מלכות גויים, כי אין אצלם מינות אלא עבודה זרה. עד כה, אפשר להבין.

אבל בוא נאמר שבמקום לאסף בהרסות הברית 300,000 יהודים לזעוק על קלקול אינטרנט וכו’, וגם פה בארץ הפגנה של כמעט מיליון יהודים נגד הגיוס, היהודים היו מתאספים לזעוק לה’ להיגאל. כי סך הכל, מקור כל הצרות היא הגלות.

מה נאמר על אלו שבחו”ל ובארץ ששומרים על אריכות הגלות, אינטרסים אינטרסים …

בוא נאמר גם שלהיות אנרכי, ליהודי המאמין, אי אפשר, כי יש לנו, ב”ה, תורה וחכמיה. אבל לדחות את ההשקפות, מצוה היא. ולא לחינם חז”ל אמרו: “כל ההשקפות רעות לעולם”.

בוא נאמר שיהדות הרסות הברית קלקלה מאוד את ארץ ישראל ויושביה, בהחדירה כל מיני ערכי הגויים [והאמריקאים לא הכי טובים – לא נשכח שה’מלטינג פוט’ הזה השמיד מיליון וחצי אינדיאנים, וכנראה שהזוועה הזאת לא הפריעה להם לישון טוב בלילה. גם רוב המלחמות שערכו ולא ניצחו אלא פיזרו הרס בארבע פינות העולם. וגם לא נזכיר התחמקות ‘הרסות הברית’ ומדינות בריתה להפציץ את מחנות השמדה מכבר 1943 [אופנות פגומות ובעיקר הקפיטליזם הקיצוני הדגול – להעשיר עשירים ולדלדל הדלים. עד כמה?

עד שבארץ הגיעו גם אמריקאים, חלקם יהודים [!], בעזרת הארגון פרו-אוונגליסטים, ‘נפש בנפש’. הסתגרות קהילתית, פטריוטיזם ונאמנות לארץ המולדת – עמריקה, כיבוש שטחים ע”י הקמת ארגוני חסד [תוצאה מהחרפת מחירי הדירות והמחייה באותם שכונות מחמת זרימת דולרים – עיין רמת בית שמש], תרבות עיונית לעבר ישראלים המקומיים, נהיינו תחת כיבוש אמריקאי אוונגליסטי לגמרי. בוא נאמר ‘נפש תחת נפש’ במקום בנפש נפש…

והנה, צץ מלך הבידור ‘טראמפ’ [אחרי הקו בוי ריגן – כן, אמריקאים חיים בסרט], שהוא גם כן אחד ממאמיניו הענף הכנסייה האוונגליסטית. מה רע בכנסיה הזאת ? סוף סוף עוזרים ליהודים! רק על מנת שבסוף התהליך, האמונה המקולקלת שלהם קוראת ליהודים להאמין באותו ‘מת’, ולהמיר את דתם רח”ל. וודאי שממשל ישראלי מחכך ידיו מההסכמים וקבלת מימון. אל דאגה, הוותיקן רוכש אדמות הר ציון בסבלנות ובנחת. לא פלא שרוב יהודי עמ- ריקה אינם ברסלבים, בלי ה’ירוק’ קשה להיות יהודי מאמין [in god we trust] ב”בעל ממון”. לא נשכח ”הקרן” המזרימה כסף רב גם באוכלוסייה חרדית…

בוא נאמר, שהיה אפשר לשרוד עם זה. עד שנת 1991 .מלחמת המפרץ וראש הממשלה שמיר מקבל מיליונים מהרסות הברית כדי לא להגיב לסקאדים העירקיים, ומרוסיה מקבל מיליון רוסים שעלו לארץ [80% לא יהודים]. ועוד פעם, כיבוש הבירוקרטיה, שליטת המאפייה, ודחיפת החברה לשעבוד בולשביסטי היום יומי, כי לרוסים, חוץ מעבודה ותאוות, אין גוון אחר.

לא נדבר על עולי יהודי צרפת – הם לרוב ספרדים…

מה נשאר לנו?

בוא נאמר שלא סיימנו 70 שנה של גלות ע”ר. כל שני וחמישי, זוועה חדשה, מהטבעת ה’אלטלנה’ עד ניסויים כימיים על ילדי תימן, בשיתוף פעולה של כל המגזרים [מחילוני עד החרדי].

ומה איתנו?

שורדים ושורדים בכליית עיניים על נערות שהבינה מזמן שאין עתיד אמתי לעם ישראל בדרך הטבע, שהשואה הנפשית תפסה מקומה, אחרי השואה הרוחנית והפיזית. אז במה להתעסק עכשיו?

בא, נאמר…

Ona’ah Applies to Children, Too!

Moshe Grylack repeats a wonderful lesson from our generation’s teacher, the Chazon Ish:

There was once a seven-year-old boy who was playing wildly in the room where the Chazon Ish was learning. A talmid who was present sternly warned the boy to stop his noisy behavior, threatening to tell the boy’s rebbi on him. The Chazon Ish quietly told his talmid that he had just transgressed the Torah prohibition of hurtful speech, that it is forbidden to cause anguish to a fellow Jew, and a threat like that causes anguish to a child. There is nothing in the pasuk, the Chazon Ish commented, that differentiates between a child and an adult.

In response, the talmid asked how to reconcile this with the need to be mechanech the child. The Chazon Ish answered that there was no need for him to be mechanech the child; the mitzvah of chinuch was the responsibility of the child’s father.

… [T]he Chazon Ish went on to advise the talmid that if the child was disturbing him, he could go and learn in another room — but not to tell the child to stop playing.

Note: The Chazon Ish, a walking Sefer Torah, made sure to correct the man quietly.