אלפרד ויתקון אודות מסי המדינה

“על חוק מס הכנסה – וכיוצא בו שאר דיני המסים – נאמר שהוא ‘מסובך ומסורבל ומעורפל’. ועדות שנתמנו, בארצות רבות, על מנת ליתן לחוק זה צורה פשוטה ומובנת לכל אדם, הגיעו לכלל דעה שאין זה אלא משאלת הדיוטות, ושאך בור גמור בעניין הנדון יכול לצפות שיינתן לו חוק מס הכנסה פשוט. שכן הנושא עצמו מסובך ומסורבל מטבעו ומעיקרו”.

ממבוא ספרו המפורסם על דיני מסים

מתי מלך שווה כלב?

במדבר רבה ט”ו י”ד:

ירא את ה’ בני ומלך מהו ומלך המליכהו עליך דבר אחר ומלך המלך יצר טוב על יצר הרע שנקרא מלך שנא’ (קהלת ט) ובא אליה מלך גדול וסבב אותה ד”א ומלך יכול אם יאמר לך המלך לך עבוד עבודת כוכבים שתשמע לו ת”ל ירא את ה’ כך מצינו לנבוכדנצר שאמר לחנניה מישאל ועזריה לעבוד עבודת כוכבי’ ולא שמעו לו אמרו לו (דניאל ג) לאלהיך לא איתנא פלחין ולצלם דהבא די הקימת לא נסגוד אמר להם נבוכדנצר הצדא שדרך מישך ועבד נגו אנטוס אתמול אתם אומרים כל מי שהוא מבקש ליקח לו עבודת כוכבים היה הולך לירושלים שנא’ ופסיליהם מירושלים ומשומרון ועכשיו באתם לעשות עבודת כוכבים שלי צדו הצדא שדרך מישך ועבד נגו לא כך אמר לכם הקב”ה שתשמעו למלכות כל מה שהיא אומרת לכם שנא’ (קהלת ח) אני פי מלך שמור ועל דברת שבועת אלהים אמרו לו מלך אתה עלינו למסים ולארנונות אבל לעבוד עבודת כוכבים נבוכדנצר את וכלב שוים ענו שדרך משך ועבד נגו ואמרין למלכא נבוכדנצר לא אמרו אלא נבוכדנצר (דניאל ג) לא חשחין אנחנא על דנא מלתא להתבותך הן איתי אלהנא די אנחנא פלחין ומן ידך מלכא ישזיב (שם).

The State Is a Bad Guest

I say the state is but a predatory parasite. But some disagree, such as Zehut chairman Moshe Feiglin. He thinks the state itself is akin to a guest in a private home, not an armed robber. It’s neutral because it’s mystically “voluntary”. Therefore it only needs to be “limited”.

That’s false as diagnosis and Utopian as treatment. But if the state is an invited guest, semi-authoritarians must at least agree the state attitude has always been that of the “Bad Guest”…

Brachos 58a:

הוא היה אומר אורח טוב מהו אומר כמה טרחות טרח בעל הבית בשבילי כמה בשר הביא לפני כמה יין הביא לפני כמה גלוסקאות הביא לפני וכל מה שטרח לא טרח אלא בשבילי, אבל אורח רע מהו אומר מה טורח טרח בעל הבית זה פת אחת אכלתי חתיכה אחת אכלתי כוס אחד שתיתי כל טורח שטרח בעל הבית זה לא טרח אלא בשביל אשתו ובניו על אורח טוב מהו אומר זכור כי תשגיא פעלו אשר שוררו אנשים על אורח רע כתיב לכן יראוהו אנשים וגו’.

Has any ruler anywhere ever thrown a “Dinner” for its “donors” (from the ruler’s personal, justly acquired wealth)? Not that I can recall.

For anarchists, these things hardly register, because they are illustrations of the central fact of the case: The state is an armed robber, a בא במחתרת.