Hyehudi.org

 [נכתב מקופיא!]

לכבוד הרב __ שליט”א,

מר __ ואנכי חקרנו האם מערכת הבטחון הישראלית (בעיקר צבא מדינת ישראל) מצילה חיי יהודים או שמא ההיפך הוא הנכון, ונפקא מינה אם לעזור לה, והסכמנו לשאול בזה את כבוד הרב.

עיקר הנקודה היא הבנת המציאות:

* לא די להכריע בשאלה ע”י מבט שטחי בקיים, אלא חובה לחקור ב”מה היה אילו” (על דרך ה”אינו נראה” של הכלכלן פרידריך בסטייה). השוק הפרטי מספק את צרכינו באופן זול ואיכותי. חוק כלכלי בסיסי ופשוט קובע כי “מונופול מעלה מחירים וגורע באיכות המוצרים”. במונופול אין ל”לקוחות” השפעה על ההכנסות, מה שיוצר כאוס, מלבד יתר מחלות הבירוקרטיה.

* משעה שתחרות אצ”ל ולח”י בסיפוק בטחון הופללה לטובת מונופול בשם “צה”ל”, הכל השתנה לרעה. במקום הצלת ושמירת חיי יהודים מבוזרת וחופשית, אנו סופגים “מחירים” גבוהים (קרי: מיסים אכזריים) ו”איכות” נמוכה (קרי: יותר נפגעים). בשם המשך ה”סדר” הקיים, אנשי שב”כ חסינים, למשל, חוטפים נערים יהודים לעינויים קשים בתואנות שוא, כדי לקטוע באבו כל מחשבה של הגנה עצמית יהודית ביוזמה אישית.

* אדגיש, השאלה היא אם הצבא המונופוליסטי מציל חיי יהודים, גם אם אינו מביא דוקא למיתתם, ונראה שאינו מסוגל כלל לעשות זאת, ע”פ ההגיון הפשוט בצורה “אפריורית” טהורה, וקל להבין.

הצבא המונופוליסטי, לא רק שאינו מסוגל להציל, הוא גם גורם שיירצחו יהודים באופנים הבאים:

1. 1. האיכות הירודה במטרה הרשמית של ה”בטחון” משתקפת גם בחיילים עצמם. יהודים נהרגים יותר מאשר אילו הותרו ארגוני שמירה וצבאות פרטיים ומקצועיים מתחרים והותרה אימון והחזקת נשק חופשית.
   2. הצבא לפעמים מגרש יהודים בא”י מבתיהם, ומוסר ממונם למבקשי רעתם. מלבד איסורי “לא תחנם” (מתנת חניה בקרקע) ו”מסירה”, הרי יש בכך פרס ועידוד זדוני לרצח יהודים, והתוצאה צפויה מראש. (אין חולק על הר”ן נדרים כ”ח א’ שאף מלך ישראל גופא אין יכול לגרש יהודים מא”י.)
   3. המדינה טיפחה והקימה – והצבא מתחזק – כמה מדינות-בת לשם השלטון בערבים שבתחומה, כגון אש”ף וחמאס (על דרך שיצרה ארה”ב יש מיש או יש מאין את אל-קאעידה ודאע”ש) במקום להחיל ריבונות מלאה. הצבא מאמן את אנשיהם ומוסר להם נשק, חשמל, מים, מלט ודולרים, עוזר בשמירת גבולות, ועוד. מלבד העובדה שבכך הצבא בעצם ממנה אותם “שליחים” לרצוח יהודים, גם העבדים הנאנקים תחת עול אדוניהם מגבירים את שנאתם המולדת כנגד מי שהביא עליהם את הרודנים ועומד מאחוריהם. התוצאה, כ”תגובת נגד” גם מצדם של ה”אזרחים” הערבים: רצח יהודים.
   4. מדיניות הצבא גורמת לרצח יהודים בעוד דרכים רבות: “טוהר הנשק”, סיום מלחמות בטרם נוצח האויב (“תחילת נפילה ניסה”), מלחמות “שכירי חרב” לשם קריירות של פוליטיקאים (כגון קשר חקירות אולמרט ומלחמת לבנון השניה), הססנות אידיאולוגית (כגון הסירוב לשחרר את ירושלים מיד במלחמת ששת הימים, אי-הצלת גלעד שליט במבצע, ועוד), רדיפת חיילים שעושים כיאות (ראה: ארגון חננו), אזהרות לפני תקיפה, הכנסת כחות דתיים יותר לסכנה בזדון גמור (כעדותם של דתיים חסידי צה”ל, כגון משה פייגלין ואחרים), “נוהל חניבעל”, המרת נצחון ב”הכלה”, וכולי. והכל כדי להדמות לגוים ערלים ולהחניף להם – במחיר דם יהודי. (ויש גם פשעי מלחמה אמתיים מועטים.)
   5. הצבא עסוק בדברים מיותרים ומרושעים רבים, על חשבון הצלת חיי יהודים, משמש לשם כך ביהודים שברשותה, ומסכן לשמם את חייהם, וכגון מניעת מסחר בסמים מסוימים שלא ע”י הגילדות (אכמ”ל), שמירת בתי עבודה זרה, או פיזור הפגנות שקטות. יש אומרים שאסור לחתום קביעות מטעם “כי לי בני ישראל עבדים”, שו”ע חו”מ סימן של”ג ג’. וחטיפות ה”גיוס” הן עבירה על איסור “גניבת נפש” לחברות למטרת רווח (בינוי, נשק, מזון, וכו’).
   6. יש אבטלה סמויה ענקית בצבא, כידוע, מה שגורם גם לשיעור התאבדות גבוה. וכל הקרקס הזה גוזל טריליונים מקרבנות המסים, ודקדוקי עניות מעבירים יהודים על דעתם ועל דעת קונם, ואף הן מרבין שופכי דמים בישראל.
   7. הצבא גם ידוע כיצרן וסוחר נשק למרצחי עמים בכל העולם (ובפרט אמפריית ארה”ב המרושעת, רודנים באפריקה, ואפילו לאיראן (!) בסתר) נגד משנה ע”ז (פרק א’ משנה ז’), “אין מוכרין להם [לגוים] דבין ואריות וכל דבר שיש בו נזק לרבים” (הובא בשו”ע יו”ד סימן קנ”א ו’), באמצעות שותפים במגזר הפרטי, וזה מגביר שנאת יהודים בכל העולם (לרוב פירסומו), והשנאה לא נשארת חבויה בלב, כניכר בשטח.
   8. בנוסף לגרימת רצח יהודים הנראית לעין, עוד גורם הצבא למתיחת דין שמים על היהודים שבקרבה, כמו על יתר העם היהודי. על היהודים שבקרבה הצבא כופה לפעמים לגלח את הזקן, לחלל שבת (בלי היתר “עד רדתה”), לאכול טמא בהשגחת ה”רבנות הראשית”, לשמוע קול אשה, לשמוע הטפה לשמד (לצד שיעורי יהדות), ועוד, בכונה “להעביר על הדת” – מה שגורם שיפלו בחרב. ולא נאריך על ההכשלה בהרבה עריות רח”ל, בפרט עם נכרים (שאף מוביל לרצח עוברים יהודים!).
   9. התפקיד המרכזי של הצבא להגן, לא על תושבים, אלא על בטחון מנגנון “המדינה” גופה, על כן הצבא עסוק מאוד בפרופגנדה בזויה ב”גלי צה”ל”, עיתון “במחנה”, ועוד. ואותה מדינה מהווה מרידה במלכות שמים, כמבואר בספר שמואל (חלק א’ פרק ח’): עתה שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים… ויאמר השם אל שמואל שמע בקול העם לכל אשר יאמרו אליך כי לא אתך מאסו כי אתי מאסו ממלך עליהם. ככל המעשים אשר עשו מיום העלתי אתם ממצרים ועד היום הזה ויעזבני ויעבדו אלהים אחרים כן המה עשים גם לך.
   10. ועל כלנה, מהווה מדינת ישראל הדמוקרטית מרד במלכות בית דוד, את סמליה ניכסה לעצמה. וכבר אמרו חז”ל שהחולק על מלכות בית דוד “ראוי להכישו נחש”.

ע”פ כל הנ”ל נראה לי שהצבא אינו מציל חיי יהודים אלא להיפך (אף לולי יתר האיסורים הכרוכים בו) מעצם טבעו כמונופול, ולכן ראוי להשתמט מלסייע לצבא ולמערכת הבטחון בכל יכלתו, ובכל דרך, הן בגופו והן בממונו, משום “לא תעמד על דם רעך, אני השם”. מהי דעת הרב שליט”א?

תודה על העזרה,

____ ו____

(א”ה, המכתב הוגה לאחר זמן.)

And it’s Jewish death toll.

So claims Erik von Kuehnelt-Leddihn in an essay praising monarchist government:

… It is not surprising that Theodor Herzl, the founder of Zionism, declared monarchy the best form of government, but, since no descendants of David survived, the aristocratic constitution of Venice should be studied in the planning of a Jewish State, whereas democracy, as the worst type of rule, was to be strictly avoided. (See Theodor Herzl, “Der Judenstaat,” Theodor Herzls zionistische Schriften (Charlottenburg: Jüdischer Verlag, n.d.), p. 119.). History is already telling us how right he was.

Find the rest on Mises.org, here.

This beggars belief. There are plenty of descendants of David Hamelech. But I didn’t check out the reference.

Bottom-up or top-down? Dumb it down or raise the intellectual level, instead?

Answer: Start from the top. This is cost-effective in terms of efforts expended, since if you succeed, the effects trickle down, with no additional investment on your part, whereas the reverse is not the case. This model of influence is called “Elitism“.

We already noted the Zohar’s endorsement of this principle.

Rabbi Nachman of Breslov says the same clearly (Chayei Moharan 543):

כמה פעמים היה מדבר הרבה עמנו והזהיר אותנו מאד לקרב נפשות להשם יתברך, להשתדל לדבר הרבה עם בני אדם כדי לעוררם ולהשיבם לקרבם להשם יתברך… היה מתלוצץ מאלו המשתדלים לקרב להשם יתברך רק הפחותים במעלה מאד כגון עניים ואביונים ועמי הארצות וכיוצא בזה אנשים השפלים במעלה. כי העקר הוא להשתדל לקרב להשם יתברך בני האדם הגדולים במעלה שיש להם איזה חשיבות. כי בני-אדם כאלו קשה לקרבם מאד, וכשזוכה לקרבם אשרי לו. כי הוא דבר גדול מאד כשמקרב נפשות גדולות להשם יתברך ואז אלו הקטנים והשפלים במעלה נופלים ונטפלים ממילא אליו ומתקרבים להשם יתברך, כי מתבטלים לגבי הגדול מהם שנתקרב לדרך האמת להשם יתברך.

ושאלתי אותו זכרונו לברכה מי הוא הגדול. השיב בחפזון [בדרך גערה על שאני שואל דבר פשוט כזה] מי שהוא למדן יותר חשוב יותר, מי שהוא עשיר חשוב יותר, מי שהוא מיחס חשוב יותר. והמובן מדבריו היה שכל מי שיש לו איזה חשיבות ומעלה מצד עשירות או מצד חכמה ויחוס, בודאי נשמתו גדולה וגבוהה יותר. וכמו כן יש לו יצר הרע גדול ביותר, וגם בו תלויים כמה נפשות ביותר. ועל כן העקר להשתדל לקרב מבני הנעורים החשובים שבעיר, כגון בני העשירים ואותן שמחזקים בלמוד, ואז הקטנים מתקרבים ממילא וכנ”ל.

* Of course, this refers to influencing natural elites, not members of unnatural, coercive institutions. And one should direct some effort in all directions, since there are no promises, anyway.